New Stage - Go To Main Page

נועה ולנר
/
אנטיגונה

אנחנו נוסעים כבר רבע שעה לפחות, עוד לילה משעמם.
מעלינו מזכיר לנו ירח מלא, איפה אנחנו נמצאים, ובאיזה נקודות
זמן אנחנו משיטים עכשיו את המכונית החבוטה ללא יעד ברור.
קדוש חובט בצלעותיי בהתגרות כשאנחנו רואים נשים בצד הדרך,
חושפות ערום צורב בקור הזה של הלילה.
"יא מעפן, נראה אותך עכשיו לוקח אחת מאלה".
אני צוחק צחוק מעושה, ודורך על דוושת הדלק יותר חזק, אני חושב
שאם נלך מפה יותר מהר, אולי הרעיונות האלה יצאו לו מהראש.
אבל קדוש מתעקש.
"נו תרנגולת, איבדת את הביצים?", הוא ממשיך בקול סדוק ומוציא
"נובלס" מכיס המעיל.
"קדוש, אל תעשן באוטו", אני מנסה לכעוס.
קדוש לוקח שאיפה עמוקה ונשען אחורה במושב,
"ואני חשבתי", הוא אומר ברשעות שחיוך מתחיל להסתמן איפה שהשפם
שלו נגמר, "שתרצה להרגיש איזו בחורה מתחתייך אחרי כל כך הרבה
זמן".
אני רוצה.
קשה לי להודות שקדוש צודק, אבל אני באמת רוצה, רוצה להרגיש
מישהי איתי.
אני עוצר את האוטו ומוסיף בלחישה,
"אז תצא לסיבוב קדוש, לך תקנה משהו לאכול-עלי"
קדוש טופח על שיכמי, ומסנן "גבר".
לוקח מידי את שטר החמישים המקומט והולך לעבר הצד ההומה של
הרחוב.
אני נכנס חזרה לאוטו ומתחיל לנסוע לאט, אני משתפן כמעט פעמיים
שאני רואה אישה מסתכלת עלי במבט מוכיח ואיזה זוג צעיר שממהר
להתקדם כשהם רואים את המכונית.
ואז אני רואה אותה.
יש לה שיער ארוך, וסיגריה ארוכה, עם פומית.
היא לא לובשת כמעט כלום, והיא כל כך יפה.
אני עוצר לידה והיא מתכופפת אל החלון, "מחפש זיון מותק?", קולה
העדין מוציא את המשפט המכאיב, הגס, כל כך לא מתאים לפניה,
להילוכה המטופף.
"מאתיים", היא ממשיכה בהפגנת האומץ.
אני מסמן לה שתיכנס לאוטו והיא שואלת אם זה בסדר שהיא תדליק
סיגריה.
אני מהנהן בשתיקה, ושואל לאן היא רוצה ללכת.
"מצידי מותק, על המדרכה, יש לך פעם אחת וזה מאתיים", היא
מוציאה מאיזה מקום בלתי נראה קופסאת סיגריות ארוכות, ומדליקה.
אני מבקש אחת והיא שמה לי אותה בפה, שאני מנסה להדליק אותה,
רועדות לי היידים.
"פעם ראשונה מותק?" , היא מוסיפה בלגלוג.
"לא", אני עונה בשקט.
היא זזה במושב, ונראה שהיא כבר רוצה להגיע.
אני עוצר במוטל זול ומשלם מראש, היא הולכת אחרי לכיוון החדר,
נכנסת במהירות וכשאני נועל את הדלת, ומסתובב אליה, היא כבר
ערומה.
אני משתנק מעט, והיא צוחקת
"צחוק יפה יש לך", אני אומר, והיא מסתכלת לצד השני.
"וגם פנים יפות, אני ממשיך, ומלטף את שערה.
היא מתנערת באחת ומושכת אותי אליה , "קדימה", היא מצווה.
ואני נענה לה.






אני נשכב מותש לידה, והיא כבר מתלבשת.
"בואי", אני מצווה, אבל היא רק נועצת בי מבט וממשיכה
"בואי", אני מנסה יותר בעדינות, והיא באה, מתיישבת לידי, שערה
הארוך מדגדג לי את האף, והריח שלה, של עשן וסיגריות, רחובות
וזוהמה, הריח הזה מחבק אותי.
והיא בוכה, בוכה המון, ואומרת "תודה" כל הזמן, ומחבקת אותי,
ומתייפחת אל תוך חולצתי, היא רצתה חיבוק, ועכשיו ממש טוב לה,
ככה היא אומרת.
ומוסיפה בחצי חיוך שקוראים לה אנטיגונה.
"זה שם קצת נדיר לזונה", אני אומר, " בעצם זה שם נדיר בכלל"
אנטיגונה נעלבה קצת ואמרה שהיא מקווה שהיא יותר מזונה.
וסיפרה שאמא שלה ידעה שהחיים שלה יהיו קצת טרגדיה, אז היא קראה
לה ככה.
"לפחות זה לא היידי", היא חייכה.




הסעתי את אנטיגונה חזרה לפינה שלה, והבטחתי שאני אבוא להביא לה
חיבוק אם היא תרצה, היא נתנה לי עוד חיבוק לפני שיצאה מהאוטו
והחזירה לי את הכסף, "אני לא יכולה לקחת ממך", היא אמרה,
"אנחנו יותר מידי קרובים עכשיו".
לא אמרתי דבר והכנסתי את השטרות המקופלים לכיס החולצה.
נסעתי חזרה לאסוף את קדוש
"נו גבר?" , איך היה", קדוש שואל אותי ומכבה את הרדיו כדי
לשמוע טוב יותר.
"הזונות האלה", אני אומר לו ומדליק נובלס אחת באוטו, "מה כבר
יכול להיות..."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 1/1/02 20:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה ולנר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה