אני הולכת לבדי,
בשביל חשוך ומלא מהמורות מסוכנות,
השביל הינו ירידה תלולה,
כל הזמן ישנה סכנת החלקה.
הגעתי לפה בלי כוונה ,
חקרתי ,שאלתי, רציתי תשובות,
לא רציתי את הדרך המוכרת ,המוארת,
ועכשיו אני מוקפת אפילה מוחלטת.
נשארתי עם שארית קיומי האחרונה,
עם עצמי,לבדי.
נשארתי עם השאלה
האם כל בעצם אשליה?
הנתונה אני לתעתועי נפשי ,
המשחקת בי ובמצבי,
מנצלת היא את האפילה הקשה,
מתעתעת היא בי בכוונה תחילה?
האם זהו השביל הסופי ,
המוביל לשגעוני ,למותי?
עומדת באמצע,
בין שפיות ושגעון,
בין חיים ומיתה,
בשביל ללא מוצא.