ענבל כהן / שמיים |
עזבת אותי,
נטשת לאנחות
איך אשרוד פה בלעדיך
חשוך לי , מבולבל לי, כואב
והטיפה שהרטיבה אותי,
הטיפה היחידה
הלכה עלתה עמך למעלה
עכשיו אני כמו ספוג,
ספוג יבש
שיתייבש וימשיך עד שיתפורר
אתה היחיד שידע להרטיב אותי,
היחיד שהבין
היחיד ששרדתי בשביל שהוא ישרוד,
ולא עליתי אני,
תשמור עלי
אל תתן לי להתפורר,
תתאפק בקרוב אני אצטרף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|