"5.."

הוא התקדם במהירות מטורפת. עם הזרם, נגד הזרם, זה לא משנה. הוא
יודע שרק אחד יסיים את המסלול והוא היה נחוש בדעתו שהאחד הזה
יהיה הוא. מסביבו מאות אחרים, לכל אחד אותם הנתונים כמוהו,
אותו רצון כמוהו. כי במירוץ הזה, זה או להיות, או לא להיות.
זה נראה כאילו זה לא הולך להיגמר. המסדרון האינסופי עטף אותו
וכל מה שיכל לעשות היה להמשיך ולהתקדם. מסביבו מתפוגגים אחרים
מהמאמץ והוא ממשיך, וממשיך, וממשיך, לא מספיק. פתאם נראה שלא
הרבה נשארו. רק הוא ועוד כמה אחרים. והנה הוא רואה את הסוף,
הנקודה בה הכל נגמר.. וזה מתקרב אליו.. עוד כמה שניות.. וזה
הולך להיות הוא.. כמעט..

וזה נגמר.
וזה התחיל.

"4.."

זה פשוט היה חייב לקרות. היא אהבה אותו, זה נכון. אבל יש דברים
שפשוט נגררים ונגררים עד נקודה שכבר אין טעם להמשיך. אז היא
הייתה חייבת לעשות משהו, ואם זה כרוך בלשבור את לבו של מישהו
שהיא מעריכה ומחבבת, אז אין טעם לחכות עם זה. וככה, השכם בבוקר
היא קמה, הרימה את השפורפרת, ובטון של "הכל כרגיל" הזמינה אותו
לארוחת בוקר בבית קפה.
היא כבר ידעה את כל מה שצריך לדעת. מה היא תגיד, מה הוא יגיד,
מי יגיד את המילה האחרונה ואיך יראה המבט על הפנים שלו ברגע
שהיא תודיע לו שזה הסוף. הנה הוא, יושב בשולחן הקבוע שלהם.
מנופף לה. היא נגשה אליו, אבל לפני שהיא הספיקה להגיד משהו הוא
אמר- "תקשיבי, אני חושב שכדאי שניפרד".

זה נגמר לפני שהיא התחילה.

"3.."

חבורה של 30 ומשהו זאטוטים בחדר. חלק, חברים וותיקים, ישבו
בשולחנות ודיברו על מה שקרה אתמול בתכנית טלוויזיה אהובה זו או
אחרת, חלק עמדו מהססים מחזיקים את הידיים של הוריהם בחוזקה,
חלק פשוט הסתכלו על הדלת בציפייה, דרוכים להתרחשות כלשהי.
הדלת נפתחה, ודמות נכנסה מבעד למשקוף. חיוך רחב על הפנים, היא
הניחה את הספרים על השולחן- "שלום כיתה א'!"

זה התחיל, וזה היה רחוק מלהיגמר.

"2.."

בסיס טירונות צה"לי, צפון המדינה, בצד הלא נכון של הגבול.
"אוקי תולעים, ברוכים הבאים לצה"ל. אני המפקד שלכם ובמשך שלושת
השנים הבאות אני אהיה האבא שלכם, האמא שלכם, האח שלכם וגם
הספרנית שלכם. אני אדע מה אתם אוכלים, מה אתם שותים, מתי בדיוק
אתם הולכים לחרבן ומה השיטה האהובה עליכם לאונן. אם תרצו או
לא, אני זה שאהיה אחראי על האישיות שלכם בשלושת השנים הבאות
ואני עשוי לעצב אותה לגדולה או למחוץ אותה לפי מצב הרוח שלי.
כל אחד ואחד מכם יצטרך לשכוח מכל מה שהוא למד בבית ספר, מכל
הנורמות שהיו מקובלות עליו עד עכשיו, ולקבל על עצמו תורה חדשה.
את התורה שלי. תהנו."

כל מה שהטירון הטרי יכל לחשוב לעצמו זה רק... מתי זה כבר
ייגמר?

"1.."

אין מה לעשות. היא חשפה אותו. היא ראתה לו את כל הקלפים וגלתה
שמה שהוא מסתיר בהחלט לא תואם את הסכום שהוא הימר עליו. היה
תורה להגדיל את ההימור והיא הולכת על כל הקופה. והוא.. הוא לא
יכל להפסיד ובשבילו כל האמצעים כשרים. המעשה היה חייב להתבצע
במהירות. הוא תפס אותה, גרר אותה לתוך הארון, והיא צורחת
ובועטת, לא יכלה להתנגד. אקדח ביד אחת, השנייה סתמה את פיה,
בלי מחשבה, כמו רובוט, הוא לחץ על ההדק.

סוף.

"הפי ניו ייר!"

אנשים מתנשקים בלהט, מתנתקים לרגע מהעולם שסביבם, עטופים
בבועה. והוא הסתכל עליהם.. בפינת הבאר, אדם בודד.
"כן, בטח.."