פרולוג.
התכוונתי לסווג את המונולוג הזה מתחת להגדרה ביקורתי...והחלטתי
שלא, כי מי אני להעביר ביקורת על חצי עולם




אוקיי, אני מודה שנפלתי חזק...
אבל לא בגלל אישה שאמרו לי, לא סם ולא אהבת אמת
נפלתי רק בזמן האחרון כשגיליתי את האמת...
והאמת היא שהאמת הזאת הרבה אנשים חושבים עליה...אפילו ביית
מדברים על זה
אבל אתה יכול להרגיש את זה רק כשזה עובר גם עליך...
לעזאזל, קר פה, גם בחוץ קר...
אנחנו אנשים של קור...מה לעשות...
ואני דווקא בעד חום ואהבה ויחס...אבל אנחנו, אנחנו הופכים
להיות אנטיפתיים מיום ליום, כמעט מכונות.
זה לא ייעצר, איך לא ראיתי את זה מוקדם יותר, אשליה של עולם
יפה.

ואני יודע, אולי אני נאיבי, אולי ידעתי את זה מקודם, אבל אנחנו
יודעים את זה רק כשנופל לנו האסימון, רק כשאנחנו מקבלים את
המכה הזו.
אפשר לשבת ליד בנאדם שש שעות באוטובוס בדרך לאילת או בחזרה ולא
לדבר...שש שעות...כל אחד שקוע בעולם שלו.
אוהו...כן בטח...מהבחינה הזאת יש מיליארדים של עולמות על העולם
שלנו...וכל עולם יפה יותר מהשני...וכי למה שלא יהיה?
הרי זהו עולם פרטי...אף אחד לא יהרוס אותו
ואני מודה, גם לי יש, אבל קרה והיה, ושקענו בתוכו כלכך עמוק,
אף אחד כבר לא מעוניין לצאת...ככה אנחנו נראים, כמעט זומבים,
וזו רק סביבתי הקרובה שמציקה לי, והעובדה שזה מציק לי מציקה לי
גם...אבל אתם בטח התבלבלתם כבר...

וגם אני מבולבל...כי מה ההגיון בלשקוע אל עולם של
חלום...כשתתעוררו כבר יהיה מאוחר...
זאת הסיבה ובגלל זה נפלתי חזק...
העולם הזה מנוכר