יש בי מעט מלנכוליה, מעין עצבות,
משהו נקשר בי לזמן האבוד.
לדברים יש את הקצב שלהם, מסתבר.
בעיקר
אני רוצה לדבר.

עוד מילה, עוד משפט, עוד שיר והלאה
הפחד עולה, מחלחל מעלה מעלה
המערבולת סוחפת ואיך להתגבר.
עכשיו
אני רוצה לדבר.

צדק צדק תרדוף, הוא אמר.
אבל אין כאן כל צדק. הצדק נגמר.
פרי שמבשיל, וקסם, ואור,
מילים חלקות כשמן טהור.

אני רוצה להביט בעיניו ולראות
מה האמת שם, מה הן אומרות.
לשבת אתו.
להחזיק בידו כמו חבר.
יותר מהכל
רוצה לדבר.