זכרונות
יום אחד, כשאהיה זקנה
אלך לי על שביל, שלא מוביל.
עם שק זכרונות
רואה ולא נראה
נישא לי על גב, אולי על מותן
או חזה
אולי צמוד לשיפולי בטני.
איתי לכל מקום
אשא עימי
פריטים מזכרוני
אותם אברור לקחת איתי
כמו
הפריטים המונחים על ידי ביד רוטטת
בויטרינת הזכוכית בחדרי.
יש זכרונות אותם אזרוק
אל ים החולות מול חלוני
מלווה במבטי את הרוח
העורמת תילי גרגרים
מכסה אותם בלי להשאיר
סימן זיהוי על קברם.
יש זכרונות אותם אעגל
בשתי ידי
אעטוף בניר צלופן
אקשור בסרט לבן
ואניח בעדינות
בסל מטלטלי.
יש כאלו שאאחוז בידי, דואגת שישמרו
לופתת באצבעותי
מחזיקה בכח, שלא ישמטו ויפלו
מכלוב דמדומי.
וכך בעודי פוסעת בשביל חיי
אעלה בזכרון אפי ולו לרגע
את הריח המוכר מאז,
אתאמץ לראות בעיני רוחי
רסיסי צבע, אור, ברק מעברי
אשמע בזכרון אזני
את הקולות, את המילים
את האינטונציה המלטפת
את ריגשותי.
אחוש בזרועותי, על ערפי
על מצחי, רפרוף ידך
המחמם את ליבי
ואז, כמו אז
חיוך יתפשט על שפתי
ולרגע לא אדע
האם היום הוא?
האם אז?
האם בכלל? |
