גם כיום התחושה עוד קשה.
רק אתמול התפללנו לטוב והיה, קצת, טוב,
הכאב בגרון רק סימפטום שנותן סיבה טובה לא לדבר,
עטיפות אפורות של אלבומים ישנים מביעות חוויות של עשרות שנים,
אני זוכר אותה מהמכולת והיא לא זוכרת:
לא מכולת, לא ואתי, לא למה ובטוח שלא מדוע.
לא, ממש לא, אני לא הולך להצהיר על שגעון ולא על תיאוריה
לשינוי הסדר העולמי, כי היפנית שלי עוד מחפשת את עצמה, שם,
בתוך המרתפים.
נראה אותך שרה שיר חדש, כי לי אסור לכתוב עוד אבל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.