היה היה לפני שנים רבות איש בגובה של גמל, והאיש אהב את אשתו
מאוד. יום אחד הוא קיבל בדואר מכתב ובו כתוב: "שלום גמל יקר."
כשהאיש קרא את המכתב, הוא נבהל ונפגע. הוא לא חשב שמישהו הבחין
בגובה שלו. כמובן שהוא בכה ולא יצא מהבית במשך חודשיים, אך
לבסוף, כאשר הבין, שלא ניסו לפגוע בו, יצא מביתו. האיש שמח
לראות את כולם שוב, זורקים לו ביצים ובוטנים, וזרק עליהם בחזרה
ביצים. זאת הייתה הדרך שלו ושלהם להגיד שלום אחד לשני. אחר כמה
שעות כשנזכר שהוא קיבל מחזור אתמול, הוא נבהל, ומהר לדווח על
כך לאשתו. אשתו מאוד התעצבה והלכה לבכות בצד. הגמל כעס על אשתו
מאוד ורצה להרגיע אותה כדי שהם יכנסו להריון. הוא הלך אליה
ואמר לה: "מתוקה, אז מה אם הפלנו את התינוק שלנו, מחר נקנה עוד
אבוקדו" היא אמרה לו: "אבל גמלי היקר, אני לא חושבת שתינוקות
הם כמו אבוקדו", "טוב, אז אפרסק" הוא אמר "אני רוצה להתגרש, לא
מספיק שצוחקים על זה שהגובה שלך הוא כמו של גמל, עכשיו אתה גם
מפיל לי את התינוק, וגם משווה אותו לפרי" "אבל... אבל... אבל"
אמר הגמל וברח משם בבכי תמרורים. ומה שאנחנו אמורים להסיק
מסיפור זה הוא שלא תמיד החיים נגמרים טוב, במיוחד כשאתה בגובה
של גמל.