הם, הם אמרו שאין תרופה,
אין מרפא, יש רק הקלה.
הסרטן של הנפש
כך מכנים את המחלה.
ואני אחותו,
עומדת ומביטה מהצד.
רואה כיצד חיינו עוברים,
השנים חולפות,
ואין בכוחי לנצור את הדמעות...
לעיתים, אני שוכחת לרגע,
רק לרגע,
שאין זו אני הכלואה בתוך נפשי
ומחפשת דרכי.
אבל, בעצם, אולי,
מה שיש באחי,
יש גם בתוכי.
? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.