[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כאשר הייתי בגולה,ילדה קטנה,
היו לי שני חברים
בוגרים ממני בשנה.
אחד היה בנם של אישה מוסלמית ויהודי-
פליט אשוויץ, ניצול שואה
השני- נכדו של משתף פעולה שעבד את הגרמנים
במשך מלחמת העולם השניה.
ואני הייתי סתם ילדה יהודיה
חצי יתומה
דרה בבית סבתה ומתגעגעת לאימה.

שלושתנו  היינו חבורה או מן משפחה משונה
שחיה בצלם של שוויון ואחווה.
לכאורה לא חסר לנו מאומה
אך מאז ימי ילדותי העלומה
חשה אני שאבד או  לא  ניתן לי דבר מה...

מדי פעם ובנסיבות זהות
הברית שבינינו הייתה משתבשת.
לרוב שחקנו, שני הבנים ואני,
במלחמה.
הבנים היו חיילים
ואני, בתוקף היותי נקבה,
נצטוויתי להיות
החובשת.

התרעמתי, נלחמתי,
אך כאשר הם היו נופלים
מנוקבים בכדורים מדומים,
שוכחת הייתי את כעסי ולמשימתי ניגשת.
גופותיהם היו דוממים.
נשימתם הצרודה -חורקת ומרשרשת.
פצעיהם, על אף היותם בלתי נראים,
השכיבום אפרקדן על החול או דשא.

שנאתי את תפקידי,
אך אז, כמו היום,
בהם טיפלתי, את דמעותיי כובשת.
נשאתי את כובד גופם, מחשלת את גופי ולבי,
בין רגשותיי הסותרים לברור נואשת.

שנים חלפו, אני החכמתי,
אך לעתים מצאת את עצמי באותה הסוגיה דשה ומדשדשת.
למה,ממשיכה אני להתרעם,
על הזכרים נגזר להיות הכובשים
ועלי, בתוקף היותי נקבה,
הוטל להיות
החובשת







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש שני דברים
שאני אוהב לעשות
:
1) להגיד דברים
פעמיים

2) להגיד דברים
פעמיים


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/12/01 3:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאריאנה נאומובסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה