אני אוהבת המון סוכריות: ורודות, סגולות, והכי הכי שחורות.
וגם מלפפון חמוץ.
שניי דברים דיי שונים,
הייתי אומרת
אחד חמוץ
השני מתוק
אחד ארוך,
השני מצחיק,
במין צורה מעוגלת שכזו.
זה מעיד
עליי?
אולי על אהבותיי?
על יצריי?
לא ממש לא!
כמה כבר אפשר?
נראה לי שהכל מיותר...
הרי גם ככה בסוף נתפגר
והם יעשו עצמם בוכים וידליקו נר.
אבל לא אכפת לאף אחד
שלוש שנים לא הייתי כאן
והם לא שמו לב.
זה כואב...
אז מה עושים בכדי למשוך אותם אל תוך החור השחור הזה?
המגנט כבר נזרק ונתפס על מישהו אחר.
הכוח שלי טמון בנר.
הם יסתכלו אל תוך הלהבה,
יקרבו את העיניים
תהיה להם כזאת הרגשה, של צריבה.
פתאום יראו הכל שחור ימצאו עצמם איתי.
הם יפחדו פחד חיים,
כי מוות, בנתיים, אין פה
ארבעים שנים עברו
הם לא מבינים מה קורה פה,
ואז מתפסים נחשים.
עולים עלייך, ואתה צורח, זועק לעזרה
אף אחד לא שומע אותך,
כולם שקועים בעצמם ולא בך.
אתה צורח ולא יוצא קול...
אני מסוגלת למחוק אותך עם קצת צבע ומכחול.
ואחרי שנאכלת מבפנים
ובשרך הרקוב נזרק לכלבים,
תכיר בישות חדשה.
ישות שתעניק לך עזרה.
אתה תסמוך עליה, תפרגן לה, היא תרכוש את אמונך...
אפילו תתאהב בה - אשליה.
כמו הכל...
לבן וכחול...
שקט נורא
שקט צורם ובלתי נסבל
אף לא לשנייה,
הוא אוכל אותך, את מה שנשאר
והכל מתחיל מהתחלה - הכל אותו דבר.
אז אליי כבר לא תגיע
ואז יבוא הבא בתור
שינסה ולא יצליח,
מן משולש ברמודה,
חור שחור.
אני אצחק בקול רם, צחוק מזעזע, מפחיד
אבל אני אהיה מרוצה.
דמך הוא כחול... דם אצילים
תמות בשבילי
תעבור שדות של קוצים...
אבל לי יש דם אדום
דם חזק, בולט.
דם מייסורים...
אתה תראה זאת ולא תאמין.
רבים ניסו
אך לא הצליחו.
חזרו ללא תשובה,
או לא חזרו בכלל.
אתה אומלל.
אז בפעם הבאה תסתפק בסוכריה
איזו?
נראה לי השחורה.
הטבע הוא העולם
זה בעצם כולם.
גם אני .
כן תתפלא, גם אני עם כולכם.
בני הדם הכחול.
ותזכור טוב טוב:
אני מוחקת אותך עם קצת צבע ומכחול.