הדמעות הן נוזל הלב.
לפעמים גם הלב מזייף.
באראנכד - הסוף
הדמעות חונקות את הגרון.
כל הזמן התמונה שלו, התמונה האחרונה, מרצדת מול עיני כמו סרט
שרוט של תקליט ישן.
המחבל מאחור תוקע את סכינו ושמעון מנסה להתהפך עליו ולחבוט בו
עם הספרים שבידו.
מנסה לשוא.
שלולית מתרחבת בזוית העין וטיפות עגולות וחמות החלו נוטפות
בקצב, כברז חלוד שגומיותיו לא הודקו.
ושוב הסכין
והספרים מתעופפים באויר במהלך איטי: עולים כלפי מעלה מתדפדפים
ונופלים
החזה נשנק וקולות עמומים מלווים את שטף הדמעות.
אני בוכה
על שמעון המונח דומם ומדמם על כביש האספלט המאדים כמו מעיל
אנגלי משובץ.
הלב מתמלא בתחושות חדשות ממלאות:
בכיתי
אני שותף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.