New Stage - Go To Main Page

רועי-לי עמית
/
פרח (אחרי מלחמה)

עם גשם ראשון,
ששטף הדמעות,
צמח לו פרח
על הגבעות.

אותו איש לא טיפח
ואיש לא אהב,
השמיים בכו
והפרח שתק.
שם לא היה ילד,
וגם לא ילדה,
ביניהם לא פרחה,
ידידות עצובה.
היה שם הפרח,
לבן, על גבעה.
היה הוא רגוע,
שלוו ולבן,
היה הוא עצוב,
בודד וקטן.

וקול יריות לא הפריע לפרח,
כי רובה הורג איש, ולא הפרחים.

כשהטנק עלה לגבעה של הפרח,
היה זה יומו המאושר של הקט,
הרי לפניו, לא ידע הוא הפרח,
חבר כה קרוב, שאותו יהרוג.


אז כן נגמרה למרות שלא תמה המלחמה באפגניסטן ואיתה נגמרה לי
ההשראה... אז את זה כתבתי על פרח... ואז נזכרתי שידידי הטוף
והוירטואלי (שמשום מה אני חולמת עליו הרבה בזמן האחרון) החליט
שקוראים לו פרח וחייכתי...

דצמבר2001



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 31/12/01 1:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי-לי עמית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה