כך הוא שכב על הכביש הקר, לעיני עשרות נהגים סקרנים. ירדתי על
ברכיי כדי לוודא שמיקבץ האברים שהיה שרוע לפני אינו חי עוד
וחמצן כבר אינו מגיע לרקמות השסועות. ניסיתי למשש את האיבר
הראשון שהיה ניראה לי כמו הצוואר, ואכן את עורק הצוואר מצאתי -
אך רק את צידו האחד. ללא ספק קבעתי כי זהו "EX". הכנסתי את
מיקבץ האברים לתוך השקית השחורה בזמן שעשרות הבזקים של מצלמות
סינוורו את עיניי. הרגשתי כמו שחקן קולנוע מפורסם שזה עתה יצא
מהופעת הבכורה שלו, אולם לנוכח הגופה שהיתה שרועה בשק לידי
דימיוני התפוגג כלא היה. התחלתי להוביל את המיטה ועליה גופת
הבחור לכיוון האמבולנס, כאשר השק מאיים ליפול עם כל אבן שניקרת
בדרכינו. הכנסתי את גופת הבחור לרכב וניגשתי למילוי הפרטים -
בזמן שכתבתי את פרטי ההרוג כבר יכולתי להבחין שהאנשים מסביב
החלו להעלם. סיימתי לכתוב את פרטי הבחור, נכנסתי לאמבולנס
והתחלתי לנסוע לכיוון חדר המתים בבית החולים. תוך כדי נסיעה
הודעתי בקשר לדני "45 מפנה הרוג אחד". הפעלתי את הרדיו על
מוזיקה שקטה כדי להפיג את המתח - סך הכל יש לי בחור מת
באוטו... בשעה כזאת יש שירים ששומעים רק בשעות הקטנות של
הלילה, שירים שקטים ונוגים.
מנסה להקשיב לשיר, מחשבתי נודדת לכיוונים אחרים... משפחת ההרוג
שישנה ואינה יודעת שיקירה שוכב פה אצלי מאחור ללא רוח חיים,
כבר יכולתי לשמוע את זעקותייה של האם ברגע היוודע הדבר, ואת
מילמוליו חסרי השחר של האב שזה עתה איבד את בנו בכורו.

המשך יבוא.