"טוב, אני הולך לעשות את זה אמא"
"לעשות מה?"
"לעשות פיגוע ברמאללה אלא מה?"
"אוקיי רק תגמור את השניצל לפני שאתה הולך,ותשמור על עצמך.."
"בסדר, ביי ביי", אמר ציון ויצא לו לתחנת האוטובוס לצפון
ירושלים.

ציון היה בנאדם חרדי שאהב מאוד את הארץ שחיי בה (ארץ ישראל
כמובן) כמו כולם כבר נמאס לו מהמצב בשטחים או בארץ ישראל עצמה
והחליט שהוא הולך לעשות את זה, פיגוע התאבדות במרכז רמאללה..
'בין כה וכה החיים שלי בזבל! , אין לי אישה אין לי עבודה,
וברור שאין לי כסף! מה יש לי כאן להפסיד אני אגיע לגן עדן אחרי
שאני אמות'- הרהר לעצמו ציון בזמן שקרא תהילים באוטובוס בצבע
הכחול לבן של אגד שהצליח לתפוס לפני כחצי שעה עגולה.
באוטובוס ישבו להם כמויות של אנשים משונים כשלחלקם ביצבצו
חוטים לבנים - אדומים.
'בטח גם הם בדרכם לעשות איזשהוא פיגוע ברמאללה או בסביבה..'
חשב לעצמו ציון בזמן שהוא מוודא להסתיר את החוטים של הפצצה ביו
- כימית אנטי בקטריאלית שלו- שלא יראו.
"תסתירו את החוטים שהערבים לא יראו" ציון לחש לכל מי שהבחין בו
כטרוריסט ישראלי.
"כן, לכו תדעו אוליי אפילו הנהג ערבי" לחש בחור גדול אחד בשם
דויד שהיה נראה נחוש בדעתו לשים קץ לחיי הערבים או לחייו שלו.

בשעה טובה הגיע לו אוטובוס "המתאבדים" לתחנה האחרונה.
"כולם לרדת!" צעק נהג האוטובוס, וכולם כבקשתו ירדו מן האוטובוס
חלקם בדרך לרמאללה.
"לעזאזל!, איך נעבור את הגבול שכחתי לגמרה מיזה יש שם הרבה
חיילים ערבים הם יחסלו אותנו!!" צעק ישראל.
"אל תדאג, אני אתאבד עליהם בשביל שתוכלו לעבור, בין כה וכה אין
לי עצבים ללכת את כל המרחק הזה עד רמאללה, וחוץ מזה לעזור
למתאבד בצרה זו מצווה" אמר דויד בביטחון.
"תודה רבה." אמרו כולם פה אחד,
-"מי יתן ותבלה אם בתולות גן עדן כל ימי חייך ותחייה שם לנצח
לחיים ושמחה ולששון" אמר ציון בזמן שהסתכל על דויד רץ לעבר
החיילים הערביים.

בום!!!.... , נשמע פיצוץ ענקי ואיברים עפו לכל עבר כמו גשם
של דם אשר שטף את האדמה.
"אוקיי, בואו נרוץ מהר לפניי שהערבים יבאו למקום אין לנו הרבה
זמן", אמר תקווה בזמן שציון העיף מבט לעבר המטען שלו שנראה
גדול מן הרגיל היו בו בערך 15 קילו חומר נפץ בממוצע ועוד
מסמרים אין ספור.
"מעניין אותך המטען שלי אההה...", קרץ לו והמשיך;
"קניתי אותו בטרוריסט סנטר, הם פתחו עוד סניף בפתח-תקווה וזה
עלה לי רק 30 שקל ועוד קיבלתי עוד 5 קילו ציאניד חינם היית
מאמין?"
"מאמין, מאמין אז בואו נזוז.."
"יש לנו המון דרך אז בריצה מהירה!"
"אחרון הוא ערבון" צעק ישראל שכנראה שכח שהוא בשטח של הערבים
עצמם.

כעבור שעה של ריצה וקטיפת חרציות למניהן הגיעו להם המתאבדים
לרמאללה, "טוב בואו נראה אם כולם כאן", צעק ציון.
-"ישראל!", "כאן".
-"תקווה!", "כאן"
"יופי אז כולם כאן אז בואו נזוז ניקח איזה אוטובוס הוא בטח
יוביל אותנו לאנשהו ברמאללה העיקר שהיו שם אנשים..", הספיק
לאמר ציון והחל ללכת בראש השיירה, לפני כולם, לתחנה הקרובה.
"בואו נכנס זה נראה אוטובוס טוב יש בו המון אנשים" אמר תקווה.
"מה פתאום לא באנו עד לכאן כדי לעשות פיגוע באוטובוס!! עושים
בתוך העיר יהיו שם יותר ז"לים" גיחך ישראל..
"אוקיי הבנתי אותך"
"בואו נכנס ושלא יחשדו בנו, אז בשקט..".

שלושת המתאבדים תקווה ציון וישראל נכנסו לאוטובוס העמוס עם
גאווה בלב ותחושה טובה של 'הנה הם כבר ככה קרובים לגן עדן וכל
קריאת התהילים השתלמה'. הם ירדו בתחנה האחרונה בדרכם לכיכר
העיר ע"ש מרואן ברגותי (שחי, בינתיים..) הכיכר היתה מלאה אנשים
והיו בה המון חניות ואפילו שוק נחמד, צבעוני ועליז.
כל אחד תפס לו עמדה;
ציון, עמד ליד השוק.
ישראל, עמד במרכז הכיכר.
ותקווה, עמד ליד חנות לחיות מחמד.
הם התפוצצו בהפרש של 5 שניות אחד אחריי השני.
הם כבר הראו לפלשתינים מה זה יום העצמאות..!

"ונעבור לחדשות, בפיגוע אחר הצהריים אשר התרחש בכיכר על שם
ברגותי (שעוד חי) ברמאללה מתו 69 איש ונפצעו 138 אנשים וחיות
מחמד, בינהם בתו ואשתו (המכוערת דרך אגב) של יושב ראש הרשות
הפלסטינאית יאסר עראפת."
"אסר אמר בתגובה: "תראו מה עשיתם הפיגועים הקודמים עוד איכשהוא
לא הפריעו לי אבל זה, זה כמו מכת בכורות בשבילי, בסדר אני נכנע
אני יעשה שלום אם אתם כל כך רוצים ואני מצטער אז בואו נפתח דף
חדש בו יחיו ערבים וישראלים בשלום.""

כעבור חודשיים של שיחות ופוליטיקה בכלל החליטה הממשלה בישראל
לענות לבקשת ערפאת כמובן ים עוד תוספת של 1500 דונם פלוס מינוס
משטחה של פלשתין המיועדת וגם את והחומסיה של אמנון.

"וחי לו יהודי עם ערבי
לא ירא הערבי
ולא פוצץ היהודי..לעולמי עד."