דמיינו לעצמכם מעין תמונה יפה כזאת; תמונה בה יש שמש בהירה
הנוצצת מבין העננים הלבנים והמעוצבים בצורות שונות; תדמיינו
בתמונה את העצים הגדולים וצלליהם הכהים, לעומת הפרחים הקטנים,
אך היפים והאדומים (טוב, חלק מהפרחים הם לבנים, אבל הרוב
אדום); תדמיינו ציפורים יפות יושבות על כנפי העצים. תנסו לרגע
לחיות את התמונה; תדמיינו את עצמכם בתוכה - אתם נשכבים על הדשא
הירוק בנוחיות, כאשר הרוח הנעימה נושפת ברודע על פניכם.
זאת תמונה יפה, נכון?  פשוט ציור של גן-עדן.
עכשיו תשמידו את התמונה הזאת ותדמיינו מדבר. כן, אותו מדבר
מעצבן עם השמש החמה ונחולות הנודדים שנכנסים לך עמוק-עמוק לתוך
העין.
המדבר, לדברי הפילוסוף המצרי המעוות, הוא מקום נחמד לחיות בו,
אם אתה גמל. המדבר היא כמו חיה אחת גדולה. "חיה" זאת קיימת כבר
הרבה זמן, ולכן הזמן בעצמו הוא, יחסית, שונה. לדוגמא: כשעם
מטייל לו להנאתו במדבר במשך 40 שנה, מבחינת "החיה" זה כמו נזלת
שבשנייה אחת מקנחים אותה וישר זורקים לפח. "החיה" הזאת נמצאת
באזורים שוממים (כלומר, מדבריים), וניזונה בעיקר מנביאים. כן,
לא יודע אם שמתם לב, אבל אלוהים אוהב להתגלות לנביאים במדבר.
הדוגמאות הכי מפורסמות הם משה ומוחמד. אף-אחד לא חשב שאנשים
כמו משה ומוחמד, שנמצאו הרבה זמן במדבר, פשוט חטפו מכת שמש
והחלו להזות ולדמיין כל מיני דברים אשר אנו מגדירים אותם בתור
"אלוהים".
למעשה במהלך כל ההיסטוריה אף אחד לא רצה את המדבר, ולכן תקעו
שם את הערבים. אף אחד לא רוצה את המדבר בגלל שאין שם שום דבר
פרט לחול ואבנים. ואנחנו יודעים טוב מאוד איך הערבים (שחיים
במדבר) משתמשים בהם: החול - בשביל לעשות דיונות, והאבנים - את
האבנים הם זורקים עלינו. אבל אי אפשר להאשים את הערבים -
כשחיים במדבר עושים הכל כדי להפיג את השעמום (כן, הגיע הזמן
לחשוף את האמת. הערבים זורקים עלינו אבנים כי אין להם משהו
יותר טוב לעשות).
אבל תחשבו על הצד החיובי שבמדבר - לפחות קשה להצטנן במדבר.
למעשה זהו יתרון עצום, כי אם מצטננים לא מקבלים נזלת. וכולם
שונאים נזלת, אז זה אומר שכולם צריכים לאהוב את המדבר, לא?
"נזלת?!" לדברי הפילוסוף המצרי המעוות, "מה זה נזלת? לא שמעתי
על דבר כזה אף פעם." צריך לציין שהוא חי במדבר. אבל אנשים
אחרים, לא בהכרח פילוסופים, התעמקו בנושא הנזלת. את מחקריהם הם
חילקו ל-3 חלקים: מי? מה? ו-מו?
תאוריות ה-מי? עוסקות במי היא הנזלת?
תאוריות ה-מה? עוסקות במה תפקידה של הנזלת, כשבמרכזן עומדת
השאלה "למה אלוהים ברא את הנזלת?"
תאומרית ה-מו היא המקבילה לתאוריה היפנית של תאו, רק שבמקום
יפנית היוא הפורטוגזית (מו, בפורטוגזית, זה הקול שמשמיעה
הפרה). החוקר העיקרי של תאוריה זו הוא ואן-דר בוידן (חוקר
אנגלי שגורש לפורטוגל). ואן-דר בוידן התעמק פיסית בנזלת
(כלומר, היה שקוע עמוק בתוך גוש נזלת) והגיע לתוצאות ומסקנות
מדהימות ואפילו בחן את התנהגות הנזלת תחת מיקרוסקופ. הוא טען
כי הנזלות כל היום משתזפות בשמש ומשחקות בפלסטלינה. הם גם מאוד
מתקדמות - הם כבר גילו את יכולת הטלפורטציה. פעם תהיתם למה
אחרי שקינחתם ת'אף עדיין יש לכם נזלת?  זה בגלל שהנזלת עשתה
טלפורטציה בחזרה לאף שלכם. זהו משחק שהנזלות אוהבות לשחק.