בעצם אני די מסכן.
כשחושבים על זה.
לא שאני ממש יודע איך להסביר את זה.
האמת שזה לא נשמע הכי טוב.
האמת זה לא הכי טוב.
האמת האיכשהו יותר אמיתית אולי היא שבאיזשהו מקום הכי גרוע זה
שאני לא ממש חושב כך או מודע לזה. אני לא רואה את עצמי כך. ואם
כן אז באיזשהו אופן הומוריסטי וציני שאינו נוגע לי ממש. מה שלא
כל-כך תורם מצד אחד ומצד שני, אני כאילו חי באיזו בועה או כמו
שאומרים בצרפתית Imbecile Heureux אידיוט מאושר. העובדה שאני
לא מתייחס אל עצמי כאל אידיוט או לא רואה בעצמי אידיוט מאפשרת
לי להיות אידיוט מה זה מאושר.
מצד אחד יש לי את כל הפריבילגיות של חכם עם כל החובות של
אידיוט. אני הרי אידיוט. אבל אני לא יודע את זה. אני לא אשם -
מה אני יכול לעשות כך אני.
וחוץ מזה אני יכול להיות מאושר. מה אכפת לי - אין לי מושג
אני.
אבל מה נראה לי שיש איזו בעיה - אני כנראה לא כל-כך משוכנע
אולי. אולי באיזשהו מקום תולעת הספק עושה בי חורים קטנים. ופה
ושם מבליחה לה איזושהי מחשבה כזאת. אולי באיזשהו מקום - בלתי
אפשרי כנראה מבחינתי  - אני באמת אידיוט.
אני לא יודע. אולי.  יכול להיות. יתכן.
למרות שמה אכפת לי. בעצם.
ונניח שכן. נניח שאני באמת קצת ואולי יותר מקצת אידיוט.
לכל הפחות או בעצם הכרחי אפילו ורצוי שאם כך לפחות שאהיה
מאושר. כי אידיוט אומלל זה כבר באמת בלתי נסבל. אם אידיוט אז
לפחות שיהיה מאושר. נראה לי שגם לסובבים אותי זה בסופו של דבר
עדיף. בעצם כשאני חושב על זה גם לי היה עדיף אם הייתי בחברת
אידיוט שלפחות יהיה מאושר. כשאני בחברת אידיוט (לפחות יותר
ממני) אני חושב שדבר ראשון שאני עושה הוא לגרום לו להיות
מאושר. זה אלמנטרי. זה ככה. ככה זה עובד.
אידיוט = מאושר.  זאת המשוואה. בעצם זאת משוואה קצת בעייתית.
כאשר אתה מאושר בסופו של דבר - הרי בעצם זאת השאיפה של כולנו
באיזשהו מקום - כולנו רוצים להיות מאושרים - באיזשהו מקום האדם
המאושר הוא האדם המואר - או באדם המגשים את עצמו או בעצם
במילים אחרות האדם בצורתו או ברמת ההתפתחות הגבוהה ביותר שלו,
או הנכונה ביותר.
ולכן כשאני אומר אידיוט = מאושר. אני אומר שבעצם או שהאושר הוא
איזו זכות או פריבילגיה של אידיוטים שלחכמים אין דריסת רגל בו.
ואי-לכך אדם חכם הוא באיזשהו מקום חסר, באיזשהו מקום אינו
מסוגל להגיע לרמת ההתפתחות של האידיוט המאושר. ולכן זאת רמת
התפתחות פחותה ונחותה (החכמה) (ויש לה רייטינג משגע!?)
או שבעצם האושר אינו דבר כל-כך מוצלח בעצם ואולי באיזשהו מקום
האומללות (החכמה) - (או שלא) עדיפה עליו.
ובקיצור האושר אינו דבר כל-כך טוב או מוצלח כפי שחשבנו ואולי
באיזשהו מקום, אינו מקדם  כל-כך את האנושות (למרות הרייטינג
שיש לו).
רק עוד דבר וחצי לסיום.
בעצם מסתבר אולי עכשיו סוף - סוף שהאנושות כולה וכל אחד מאתנו
באופן אישי צודק כאשר אנחנו בוחרים בעצם לסבול ולהיות מסכנים
ועלובים ואומללים ולא מאושרים.
יחי - הסבל . הלאה האושר.
ואני מסכן הרי אני.
ואולי כל האידיוטים המאושרים נגיד החצי השני של האנושות  אולי
הם הצדיקים היחידים בסדום.
(ואולי לא?)
ועוד הערה קטנה סתם כך לא לציטוט.
האלה שהם גם אידיוטים וגם אומללים.
אלה שיהיו בריאים אמן.