עוד יום שאני לא הולך לא יודע כ"כ לאן אבל מתרץ את זה באיזו
סיבה חשובה, אולי אני מכניס אותה יותר מידי לחיים שלי...ועדיין
חי בהכחשה שהיא ממש לא מעניינת אותי.
מצחיק לא לראות אותה הרבה זמן ולהיות בטח שהתגברת והמשכת הלאה
, הרי אתה גבר, אדיש, רע, והכי חשוב בהמה...
מסתבר שלא התגברת ולא התבגרת, היא פתאום באמצע הרחוב ככה סתאם
משום מקום...עומדת ואומרת לך שלום.... ואתה? אתה לא יודע איפה
לקבור את עצמך מייחל להיות כמו הכלב ההוא שם שמסתתר מתחת
לספסל, להיות כמו החתול שמתנחם בזרועתייה של אישה חמה יפה בבית
קפה ממול.
והיא עומדת קרת רוח לא מתרגשת ואתה רועד לה מול העיינים...היא
מחייכת ושואלת לשלומך...ואתה מחייך חיוך כזה של יאאלה תלכי מפה
כבר...אבל היא , היא יודעת בדיוק לשאול עוד שאלה אחת...היא
מכירה את זה טוב טוב ממש כמו מנת רעל מדודה ...כזאת שלא תהרוג
אותה אבל גם לא תתן לך לחיות. ואתה, אתה כבר ויתרת על רעיון
הכלב, החתול...אתה יודע שעכשיו יהיה לך הרבה על לחשוב בשבת...
אתה תשב תשכב ותנסה להדחיק...שהיא בשבילך כלום... אבל מי ומה
אנחנו הגברים, חיים מזין ללב ובמקרה הטוב מהלב לזין.
כל הזמן אנחנו חכות ... אבל עד שתגיע הזאת,ההיא, האשה שתזרוק
אותנו למים ותהפוך אותנו לדגים, אפילו לא תיתן לנו להוציא
מילה...
תשבור לנו את הלב, תרמוס לנו את האגו , את הפוזה המחוספסת שכל
אחד מאיתנו רכש לעצמו, זה האדיש הרגיש הילדותי.
פשוט כמו פסטלינה אחת גוש פימו גולמי היא תזרוק אותנו על הקיר
עד שתצא לה צורה שהיא תאהב.... ומה שעצוב הוא שגם אנחנו נאהב
את זה כי היא תלמד אותנו לאהוב את מי ומה שאנחנו בזכות
עצמנו.... כן אה!
אחרי זה היא תכניס אותנו לתנור, לשנה של חום ברמה מדודה,ואז
היא תיזרוק אותנו לאלף עזאזל, ותלך ותקנה לה פסטלינה חדשה.ככה
בנחמדות תתין לנו לבנות צורה ממשהו שהיא שברה, ואנחנו נאסוף
נחבר ונקווה לטוב, ככה אחרי שנה באמצע רחוב עם כלב וחתולה היא
פשוט תעבור תשאל לשלומך....ובום תערער לך את הצורה!
הקטע אולי מדבר בלשון זכר..אבל אתם מבינים מה רציתי לומר בזה
נכון? |
