יופי חיצוני
כאב פנימי
חיוך מקסים
בכי מדהים
ילד שקט
בוכה בלי הפסק
יושב בפינה
מזיל עוד דמעה
ממלמל כמה מילים
כולם מסתכלים
שוב מסתגר
ובורח למקום אחר
לא אכפת לו מה אחרים חושבים
אבל מפריע לו שהם בו כל הזמן בוהים
מדליק סגריה
ומכבה אותה על היד
אותו דבר עם השניה והשלישית וכך זה נמשך לעד

והוא ילד כזה יפה
למה הוא בוכה?
פעם ראיתי אותו מחייך
כמו מלאך קטן הוא גיחך
לפעמים הוא אומר כמה מילים
אבל קשה להבין מה הוא מנסה לעביר בין המלמולים
עצב כל כך גדול
ילד כל כך קטן

עם ידו הקטנה
הוא מרים סכין גדולה
עושה חתך קטן בכף ידו
טיפת דם נוזלת לפרקו
הוא חושב על כמה שהחיים נזילים
בדיוק כמו הטיפת דם שנוזלת לו על היד
היא מכתימה את החולצה הלבנה בצד
אמא תמיד הלבישה אותו בלבן
"כי ככה הוא נראה כמו נסיך קטן"

והוא כל כך יפה
למה הוא בוכה?
הוא מזיל עוד דמעה
למה הוא מחזיק סכין כל כך גדולה?

ואז ביום בהיר אחד
הופיעו עוד מספר כתמים אדומים על הבד
של החולצה הלבנה
והכל מוחתם בשנאה
והשמש בוערת בשמים
בלי רחמים, אדומה וצהובה לנצח נצחים
הגופות בערמה
במרכז הכיתה
והוא כבר לא בוכה
במקום דמעה בא חיוך
במקום שתיקה בא גיחוך
העיניים מנצנצות
האקדח בפה מחכה לאות
ירייה אחת
הכל נגמר, אבל כלום לא שונה אפילו במעט
שתיקה ארוכה נפסקה
השנאה נפסקה ובמקומה באה האשמה
והעולם עומד ושותק
כאילו מה כבר יש לו לומר
מנסים להבין
אין שום סיבה
הוא היה ילד "נחמד ושקט"
יום אחד קם לקח רובה
ונהפך ל"רוצח חסר רחמים"
זה הכל התחיל בהתחלה........
איפשהו שם כשהעולם היה שחור וחסר חיים.............