[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ערן גילהר
/
הישארי

אני מביט בה כשהיא מפנה את מבטה שוב לאחור, מצמצמת את עיניה
כנגד אור פנסי הרחוב, שבוהק בליטוף אך מאיים לחשוף את מה
שמסתתר עמוק יותר, מאחורי המבטים החטופים והעיניים שמטפסות
במעלה הגוף, בורחות כל פעם מחדש, כמו ילד טיפש שמציץ ומתלבט אם
לצאת ממחבואו הבטוח ובתוך כך חושף עצמו ממילא.
אני חורק שיניי ועצמות הלחיים מזדקפות. אויר פנימי חם ממלא את
פי, פורץ החוצה ויוצר ענן אדים סמיך, מחמם את האזור סביב פניי,
שכבר הספיקו לקפוא מצינת הלילה הנוראית הזו. ידיי משולבות זו
בזו וכפות הידיים תופסות מחסה תחת בית השחי, חובקות חזק את פלג
גופי העליון, לוחצות את הסריג האדום שלגופי.
(תמיד אמרה שהחמיא לי הצבע הסמוק לעיניי הכהות, ואני הייתי
מעקם פי בחיוך מעושה, מתלבט אם כוונתה אמת, שכן תחת השפעת קור
חזק אכן האדימו גם לחיי ואוזניי יתר על המידה. היתה קוראת לי
עגבניית שרי שלי ומצחקקת, ומיד היתה מניחה את ידה הדקיקה על
שפתי העליונה, לוחצת אותה אל התחתונה, מונעת אפשרות תגובה)  
עכשיו היא מתקרבת, מגששת את דרכה אליי, כפות ידיה הצרות חופנות
את אוזניי ומגע עורה העדין בעור פניי ממכר, נושא אותי הרחק,
כשהיא כל כך קרובה אליי, בוחנת את פניי שמביטות בה בסגידה,
בהערצה, בחמלה כה רבה, עלי או עליה. כמו מגוננת עליירגע אחד
אחרון.
ואני מחפש לי מקום עם ידיי המגושמות בגופה הרזה הצר שנעלם טובע
בחולצת הסויטשרט האפורה, וידיה נפרשות ונפגשות מאחורי עורפי
והיא מקרבת אותי אל חזה. וראשי מונח שם, מאזין לקול המוכר של
פעימות ליבה, שמתחברות למקצב נעים כל כך. כמו אם המגוננת על
בנה אהובה שתמיד כושל על אף מאמציו וירא את אכזבתה הצורמת,
והיא מחייכת אליו בחום וחובקת אותו, מסלקת את החששות והפחדים.


והיא מרפה והולכת.

עשרים ומה צעדים ממני והמון קמטים בלב שמתכווץ לו ונסחט בתוכי,
מסלק את טיפות הדם האחרונות ששרדו בו וטרם מצאו דרכן החוצה,
והן נוזלות בתוך הגוף במורד הקרביים, בתוך העצמות החלולות
הנבובות, מצפות את פנים הבטן הרכה שמצטמקת מפרפרת. והשפתיים
ניתקות האחת מהשניה ונסגרות זריזות ממלמלות מוציאות אויר שמלטף
את מיתרי הקול השקופים ויוצא חסר תכלית אל החלל, והלשון מרטיבה
את השפתיים שיבשו מהקור, ונסיון נוסף ללחוש לבטא להגיד לדבר
ולצעוק כל כך חזק...        הישארי!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני רוצה שתדפוק
אותי חזק, ואחרי
שתגמור אתה יכול
לעשות לי מסאז'
עם קמח וביצה
ופרורי לחם.


שניצלית


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/12/01 11:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערן גילהר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה