מאחורי ההרים האפורים נשברים גפרורים
כבויה להבתם לעולם לא תשוב להאיר
כנתלים על חוטים של ברזל זוחלים הימים
ובובות ירוקות ובלויות מדברות אל הקיר

והזמן נעצר ונעמד במקום
כמעט ונופל ונהרג
ודמעה מלוחה שאיננה חלום
נבלעת בערב החג

חמש חמישים ושש של אורך וזמן
האוויר הדליל מרוקן את הנפש מתוכן
ההרים האפורים גועשים ומסתירים קריסתם
אין מקום לבובה יוצאת דופן

וגפרור נעצר ונסדק מבפנים
כמעט ונופל ונהרג
ודמעה מלוחה שאיננה חלום
נבלעת בערב החג

ובובות ירוקות מסתתרות בין עשבים
בקברים עמוקים בהם קשה להבחין
גפרורים ובובות ירוקות שוכבים בדממה
ומגלים ילדים שנשמתם נעלמה

והזמן נעמד ונעצר במקום
כמעט ונופל ונשבר
ונשמות אפורות כבויות להבה
זולגות נבלעות אל הכר