רוני מרווין / חופים |
יש לפעמים את הזריחות הכי שמחות
והשקיעות הכי שמחות
שקולן כה חזק
עד שרעש הגלים לא נשמע כלל
והסלעים פותחים אוזניהם
לרחש השקט
שמתפרץ בסערה.
וכשהשמש מגיעה והולכת
גם היא מודעת לשלווה
של החופים
שכבר מזמן איבדו משמחתם.
ועכשיו הם רק שקועים
בעצבות אין קץ
שמתבטאת כל יום מחדש.
תקוותם אבדה
ועכשיו הם חזרו לשקוט
ולהתעצב עד בלי סוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|