אז הוא כזה במידת מה.. אני לא ממש יודע לתאר אותו, כי אתם
יודעים, הוא כאן במידה כזו או אחרת, אבל הוא לא, אני לא ממש
יודע..
אבל ככה או ככה, אם כאן ואם לא, אני מכיר אותו הכי טוב, האיש
היחיד שיודע להסתכל עליו ולהעריץ אותו, את העומק שלו, את חוסר
הזמן שיש לו, את החיים האלה שיש לו.. אלה שאנשים אחרים היו
מייחלים לכאלה, אך לא היו מצליחים להשיג אותם לעולם, כי אלה
חייו שלו, והוא איש אינדודואלי שכזה..
אבל הוא? הוא לא היה מגדיר את זה בתור חיים, או חוסר זמן, הוא
היה אומר שהוא איש עם עיסוקים רבים, שהוא כבר הבין את מה
שאנשים מבינים אחרי צבא או אף אוניברסיטה..
יש לו כל מיני דברים שאני רוצה, לא מוחשיים, דברים פשוטים
שכאלה שקשורים לחיים האלה, דברים שאני מנסה להשיג, אבל אולי זה
לטובה, גם אם לו זה מגיע בהבזק של מחשבה, אני צריך זמן בשביל
זה, בשביל אותם עיסוקים שהוא משיג ברגע..
אבל אף פעם לא יהיה לי את מה שיש לו, כי הוא כזה..
הוא איש אינדודואלי כמו שאני יודע כבר..
את מה שיש לו כולם רוצים, איכשהו יש לו את החיים האלה שכולם
רוצים, המון חברים, מכיר כמעט כל אדם ברחוב, בטוח היה איתו פה
או שם ודיבר איתו על עניין זה או אחר, הפלא פון שלו, 24 שעות
עובד, חייב להשאיר אותו עובד שלא יפסיד שיחה חשובה, ואיך שהוא
מצליח לשלב את הכול!
בלימודים הוא מצליח, יחד עם כל הזמן הזה שאין לו בכלל,
העיסוקים האלה יותר נכון, ומוציא ציונים בשמים במבחנים, ואיך?
אני יודע שהוא חכם, אבל עד כדי כך? אני לא יודע איך הוא עושה
את זה..
בטח בנסיעות שלו,  ממקום למקום בארץ הזו שהוא מטייל בא כל כך
הרבה, כי הוא מכיר אנשים אתם יודעים, והוא עוזר לארגן דברים,
עוזר לאנשים, פוגש אנשים..
אבל אף פעם לא ידעתי ממש לתאר אותו, את החיים האלה שלו, איך
אפשר לתאר מישהו במילים?
את התנועה שהוא הולך אליה, את הימים האלה שמאורגנים לו כל כך
טוב ושהוא לא מפסיד דקה מהזמן שלו על שיעמום או בזבוז זמן
יקר..
את כל האנשים שהוא מכיר ואת כל השיחות האלה שהוא מנהל עם כל
אדם ואדם ואיך שהוא מצליח להתקרב לאנשים ובכלל...
זה הוא..
האיש שאני מכיר הכי טוב..
אפילו מראה המצאתי לו, ושם ואפילו חתימה יש לו בשילוב החיים
האלה שאני כל הזמן יוצר ומשכתב בראשי..
זה שאני יוצר ממחשבות חולפות ומהבזקים של רגע שבונים עוד פרק
בחייו, כי הוא.. לווא דווקא חבר דמיוני שלי, הוא תדמית, הוא
איש שיצרתי כדי להגיע אליו, שואף ממנו ומוסיף אליי, כי הוא אני
רוצה להיות..
הוא התדמית שלי, תדמית דמיונית שאותה אני רוצה ללבוש, תדמית
שממנה אני כל הזמן לומד, וככל שעובר הזמן אני הוא, אני כבר
הוא..
אבל הוא, לא ניתן להגדרה, כי תמיד יהיה משהו ממנו שאני ארצה,
כי הוא לא החבר הדמיוני שלי, הוא דמות להערצה, שאני יצרתי,
ושאני אהרוס..
הוא כזה..
האיש אני מכיר הכי טוב, לא ניתן להגדרה, בנוי מהבזקים של
מחשבות.. אבל אני לא יודע לתאר אותו.. כי הוא....
אני לא יודע...