אני פותח את העניים... קשה... אבל משהו מעיר אותי... מסתכל
מסביב... העיניים שלי עדיין לא מצליחות להתרגל לראות... כאילו
לקחו לי את הראייה והחזירו אותה... אני לא מזהה את המקום...
חושך... אני קולט ארון, מדפים, כיסא, אה נכון... החדר שלי...
פתאום האוזן שלי קולטת מימין קול זמזום נורא שכנראה הוא אחראי
לזה שהתעוררתי... אוף נו... מה זה?!
השעון מזמזמם לו בשלווה... עומד לו שם על המדף ומזמזם... שעון
מעורר ארור...
"מה?" אני פתאום ממלמל לעצמי... אני מפסיק את השעון הארור
הזה...
"אוף, לא הספקתי לישון אפילו..." אני מתלונן קצת, אבל אין לי
מה לעשות. מה השעה? עוד מעט 6:30 בבוקר. לא נורא, נישן בבית
ספר. אני מתיישב. פתאום אני קולט פס אור דק נח לו שם על היד
שלי, פשוט יושב שם מאיר חלק מן היד שלי. "אוף, האור הזה נכנס
לכל מקום." לא סגרתי את החלון בשביל שלא ייכנס אור? לא
חשוב...
מי אני שאתווכח? אני מתרומם והולך לכיוון החלון. אני פותח את
החלון ועוד לא הגעתי לחציו כשהעניים שלי הסתנוורו מן האור
הבוהק של השמש! "אח..." אני מרגיש את האור של השמש צורם לי
בעניים. מאיר לי את כל הראש ומאיים לצלות אותי, אני סוגר את
החלון, טוב נו, אני יכול להסתדר טוב גם בלי אור. אז שהחלון
יהיה סגור.
אני מתקדם לארון בכוונה להחליף בגדים שפתאום אני נזכר שאתמול
לא החלפתי את הבגדים של לפני יומיים. אני מרים יד אחת ומתחיל
לספור אצבעות.4,3,2,1... כן... ארבעה ימים לא החלפתי בגדים,
מצחיק, אני בעננים.
אני פותח את הארון, רגע, משהו לא בסדר, משהו חסר, אה כן...
אני מסובב את הכפתור באיטיות, המסך של הרדיו נדלק והספרות
06:37 מוארות באדום מרצד. מישהו מתחיל לדבר, אוי נו שתוק כבר.
אני מעביר תחנה ועוד תחנה, הו.רגע, שיר מוכר, מנסה לזהות את
השיר. אה כן, כמובן, משינה, אני קם ונתקל בתיק שלי, כמעט נופל.
מ'זה זה עושה פה?
אתה אמור להיות כאן, אני מניח את התיק על השולחן ומפנה משם את
הכוס קפה שלי מאתמול שאותה אני מניח על הרצפה ליד המיטה, עכשיו
זה בסדר. אני קם לארון מוציא בגדים ומחליף בגדים, את הבגדים
שלבשתי אני משאיר זרוקים על המיטה. אני יוצא מהחדר לכיוון
הכיור שבאמבטיה, כשפתאום אני מרגיש שמשהו לא בסדר, רגע, אין לי
שעון מעורר שמעיר אותי כל בוקר. יש לי פלא פון...
מה זה? אני מסתובב באיטיות, הולך כמה צעדים ונעצר על סף הכניסה
לחדר. אני מעביר את המבט שלי באיטיות על הכול.


הארון פתוח. התיק שלי על השולחן. הכוס קפה שלי מאתמול על
הרצפה.
החלון פתוח. הספרים של הלימודים מאתמול בלילה עוד פתוחים על
השולחן. הבגדים שלי זרוקים על המיטה. לצד המיטה מלמטה זוג
נ...רגע... החלון פתוח? אני סגרתי את החלון... "מה קורה פה?"
אני ממלמל לעצמי באי שקט כזה ולוקח צעד אל תוך החדר שפתאום אני
מרגיש שאין לי אוויר! אני נחנק! אני מחזיק את הגרון שלי עם שני
הידיים שלי וצועק כל כך חזק! אבל לא יוצא קול! אין לי אוויר!
אני מרגיש כאילו הריאות שלי הולכות להתפוצץ!   מה קורה פה?!
אני נופל לרצפה מתוך כאב ואני לא מצליח לעצור את הנפילה!
וברגע שהראש שלי פוגע ברצפה...

וואוו... אני שומע את הפלאפון שלי מצלצל... אני מתעורר כולי
מזיע... מעביר במהירות כזו של פאניקה את המבט שלי על כל
החדר... ועוצר את המבט בדיוק על החלון... החלון, סגור.