הפסיכיאטר קבע שאני סובל מפיצול אישיות.
בהתחלה התכחשתי, היום אני יודע שהוא צדק. אולי זה בגלל שאני בן
יחיד, אף פעם לא היו לי הרבה חברים ותמיד חיפשתי חבר או מישהו
להיות איתו. אני לא זוכר מתי זה התחיל... מאז שהתחיל הטיפול
אצל ד"ר שפירא הכל מעורפל לי בתוך הראש. מה שהיה ברור וחלק
עכשיו נהיה מעורפל ותקוע שם במעגלי הזיכרון הדפוקים שלי בלתי
ניתן להשגה. הטיפול המומלץ על-פי ד"ר שפירא- תרופות, והרבה.
תרופות, סמים, מעוותי מציאות- איך הוא קורא לזה? אה כן-
מיייצבים. יעני, הייתי לא יציב בלעדיהם. אני חושב שהוא צודק.
בכל מקרה את המייצבים האלה אני צריך לקחת שלוש פעמים ביום-
בוקר, צהריים וערב, שבוע, שבועיים, שנה... אני וד"ר שפירא
מכירים הרבה זמן... אני חושב שעכשיו אני בריא, אני לא בטוח,
בכל מקרה אני ממשיך להיפגש עם ד"ר שפירא.
בפגישות אנחנו מדברים על דברים שקורים לי, הוא נותן לי עוד
מייצבים ודואג שהכל הולך בסדר.
הוא גם ממליץ לי להתמקד בתחביב אחד קבוע, אולי כדי שאני אשכח
מכל מה שקורה,לא יודע, אבל בחרתי להתמקד באוריגמי.
אני יושב שעות מול הפתקים הצבעוניים האלה, מקפל ומקפל. יש לי
כבר חדר שלם מלא בקיפולי ניירות שעשיתי.
ד"ר שפירא שמח מאוד כשאמרתי לו מה אני עושה במשך היום, כשאני
לא איתו. אני זוכר בדיוק מה הוא אמר- "אוריגמי מתאים לך מאוד,
אחא, זה מתאים לאנשים כמותך." הוא תמיד אומר "אחא", הד"ר הזה,
אולי זה קטע כזה של אנשים כמוהו.
מייצבים- בוקר, צהריים, ערב- יום אחרי יום.
אני זוכר מה קרה פעם כששכחתי לקחת מייצבים בצהריים, נהייתי
מאוד לא יציב.
למחרת הלכתי לד"ר שפירא וסיפרתי לו, הוא מאוד כעס- "אני לא
יודע מה יהיה הסוף איתך, אחא. כדאי שתתחיל להשתלט על עצמך."
הוא הכפיל את כמות המייצבים ושלח אותי הביתה.
מאז לא שכחתי יותר מהמייצבים שלי, בוקר, צהריים וערב,אני באמת
יותר יציב, אני נשבע.

אני לא יודע כמה זמן הטיפול עוד יימשך ומתי אני אחזור להיות
אני הרגיל, אם יש כזה דבר בכלל, אבל בינתיים זה רק אני, ד"ר
שפירא והאוריגמי שלי. עד שאני אחזור להיות נורמלי, עד שאני
אהיה כמו כולם.