(כאילו) עברו שנים מאז אותם ימי קיץ דביקים
(דביקים מדבש האהבה)
נותרו לה מאותם הימים רק מלבנים מבהיקים בידיים,
צהובים מהתקפות הזמן
סביב עיניה התקרבו כפלי העור אחד לשני,
מושכים לכיוון הריצפה
טעמו  עוד נשאר בפיה, מתוק ומר
נגיעה בשיער הכסוף וכאילו עוד ניתן להוציא
גבעולים וקוצים קטנים שנתערבבו פנימה

לא עוד ילדות בגשר שורט
לא עוד קפיצות בשמלות קיץ מתנפנפות
לא עוד רגליים רזות, רזות מידי
לא עוד עיניים תמימות

(כאילו) עברו שנים מאז אותם ימי קיץ לוהטים
(לוהטים מתשוקה חסרת מעצורים)
העיניים הגדולות עיוורות, מסונוורות מהשמש
"אסור להסתכל ישירות לתוך השמש"
הייתה אמא אומרת "כמו כל דבר יפה גם היא מסנוורת"
איך אפשר שלא להסתכל?! הייתה ממלמלת לעצמה ילדה קטנה
והסתכלה, מתעלמת מאמא, ישר לתוך עיניו...
(ונשרפה בלי להרגיש)
נשיקה ראשונה- תמימה, רטובה
נגיעה ראשונה- דביקה, מדגדגת
אהבה ראשונה- מסנוורת, שורפת

לא עוד צניעות בעיניים מבריקות
לא עוד שיער, ארוך, קלוע בצמות
לא עוד גוף רזה, רזה מידי
לא עוד ילדה (בצל האהבה)