[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ברגעי המוזה המחשבות מציפות אותי בכזאת מהירות שאני לא מספיקה
לרשום אותן. ברגעי הזמן המוזה נגמרת והדף נשאר יתום ממילים.
ועכשיו, ברגע של בין מוזה לזמן אין לי הרבה מה להגיד לכם, או
רצון.
שותה קפה, רואה שמיים, נהנית מהרוח ונושמת לאט ובזהירות.
אני זוכרת משפט מסרט שהייתי ילדה "אלוהים הקציב לנו מספר מוגבל
של צעדים לפניי שנמות, אז עדיף ללכת בצעדים גדולים ולא לבזבז
אותם". ואני חושבת, מזל שאני יושבת. יכולה לשבת יום שלם במקום
אחד, לספוג אותו לתוכי וליהנות מכל רגע ולהרוויח יום של חיים.
אני לא בטוחה שהרווח הוא באמת בכך שחסכתי צעדים, אבל בטוח
הרווחתי יום של חיים כשנהניתי מכל רגע. בטוח שהרווחתי חיים
כשלקחתי יום חופש מהמרוץ המטורף שלכם ונשארתי בצד ליהנות
מהרגע.
רואה אתכם רצים ואתם נראים כמו נמלים בקן, חייבים להספיק כמה
שיותר לפניי המבול, עושים כל מה שהמלכה אומרת. ואני צוחקת,
מרגישה כמו דוב נמלים שאוכל אתכם לארוחת בוקר בלי מלח.
קטן עליי העולם שלכם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סוף הוא תמיד
התחלה.


למשל, יש ביצים
בלול שעושים מהן
חביתות.

לא התחלה טובה
לחיים
האזרחיים?
באמא שלכם?


מה רציתי להגיד
כאן?

אפרוח ורוד, עד
הסוף המר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/12/01 19:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גולדי בר-לב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה