גיבור הסיפור הזה הוא איציק. שלא רק שהוא סתם איש הוא גם סתם
איש מכוער וסתם איש מכוער ושמן וסתם איש מכוער ושמן עם קרחת
ובקיצור הוא סתם איש מכוער שמן עם קרחת ובלי מזל. איך איציק
נהיה פתאום גיבור של סיפור שלם? בעזרת השלורפ. מה זה השלורפ?
לא ממש קל להסביר אבל אני אנסה, בשביל איציק.

השלורפ הוא מין כדור, כדור מרובע שכזה שיושב בתאי המוח שבלב
של כל בן אדם ואחראי לעזור לאותו בן אדם בשביל שהבן אדם לא
יצטרך אותו ואז העזרה שהוא יספק תהיה לאי עזרה בעצם כי הבן אדם
כבר לא צריך אותה, זה קצת מסובך.השלורפ של איציק היה שלורפ
מיוחד,   כזה שכל פעם כשהיית רואה את איציק היית מרגיש בשלורפ
שלו, זה היה שלורפ די שמן ואפילו מגוחך ובכלל דומה לאיציק אבל
הוא היה שלורפ עם נוכחות!

בקיצור, איציק עובד במפעל דגים בדימונה, ליד הכור האטומי, פעם
הוא אפילו ראה דג רדיואקטיבי מעופף שנשלח למסעדת דגים בחולון.
איציק לא אהב את העבודה שלו אבל הוא כן אהב את שולמית שכולם
קראו לה שול. שול הייתה גבוהה, רזה, יפה עם עיניים זוהרות
ושפתיים מלאות ושדיים... ועוד הרבה דברים אבל בעיקר היה לה
הרבה מזל. היא הייתה עוברת ליד מפעל הדגים בדרך לעבודה כל יום
ושולחת לאיציק מבט ואיזה מבט זה היה. מבט חד ודוקרני שמדגדג
בקצוות, מבט כזה נפלא שאיציק היה תופס אותו ושומר אותו בקופסה
עד למבט הבא.

יום אחד נמאס לאיציק ממבטים, הוא רצה גם דיבורים ואפילו אולי
ביום מן הימים נשיקות. אז כששול עברה לידו ושלחה את המבט הזה
שלה הוא רץ אליה ואמר "אהה... שלום... אני..... אההההה........
איציק" הוא הודיע בתרועה כאילו זה דבר נפלא שבן אדם יודע את
השם של עצמו. שול לא ממש התרשמה מהאיש האומלל שעמד לפניה
והתאמץ לדבר ובניפנוף שיער חייכה אליו בנימוס והוסיפה "אני
שול" ואז הסתלקה לה. ואיציק היה שמח וכך הדבר חזר על עצמו כל
יום.

יום אחד לאיציק נמאס מהחיוכים המנומסים ומהשם שול, הוא רצה
יותר אז אחרי ששול אמרה ששמה הוא שול ועמדה ללכת הוא אמר
במהירות "אני עובד........ פה, את יודעת" וחייך בעצמו "נפלא"
היא אמרה ולחצה לו את היד. ואיציק היה שמח וכך הדבר חזר על
עצמו מדי יום.

יום אחד לאיציק שוב נמאס והוא שוב רצה יותר, איציק היה טיפוס
עקבי ששואף גבוה וכששול אמרה נפלא ולחצה לו את היד הוא לא  עזב
והתקרב אליה ושאל "רוצה לצאת ביום שישי?" היא הסתכלה אליו
מלמטה למעלה ואמרה "שאל אותי בפעם אחרת" והוא שאל, שוב ושוב
ושוב אבל הוא בכל זאת היה שמח וכך זה נמשך מדי יום.

יום אחד לאיציק נמאס בפעם האחרונה, הוא משך אותה אליו ונישק
אותה בלהט ואז הסתכל עליה מלמעלה וחייך "רוצה לצאת?" הוא שאל
בקול מפתה "לא" אמרה שול והעיפה לו סטירה מצלצלת, היא מצ
אה לה כבאי חתיך בשם רועי ממוקד מכבי האש שהיה מאחורי מפעל
הדגים ואיציק לא ראה אותה יותר, מאז איציק מסתפק במבטים
וכשלפעמים מתגנב לו רעיון של אני רוצה יותר מזה הוא דוחף אותו
הצידה בכוח והולך לשאול את השלורפ שלו מה לעשות.

אבל השלורפ של איציק כבר די מיואש ובמקום לעזור לו הוא סתם
כותב סיפורים.