לאליסה היה מזל רע.
תמיד תמיד מאז שהכרתי אותה היה לה מזל רע.
היא הייתה עם הורים דפוקים ובית דפוק
היא בקושי אכלה כי האוכל מהבית שלה נראה כאילו הוא חי
ויש לו גם טעם כזה!
כל הזמן מזל רע רע רע.
ומאז שאני מכירה את אליסה הייתה לה נקודת חן גדולה ושחורה על
הצוואר שאמרתי לה שנראית רע.
היא אמרה שהיא הלכה לבדה לרופא והוא אמר להוריד מהר אחרת זה
יתפתח לסרטן העור, אבל לא היה אכפת לה בכלל, כי היא לא אהבה את
החיים שלה.
עד כמה שניסינו לעודד אותה כל דבר קטן היה מציק לה.
לבסוף היא סיפרה להוריה לא-מרובי-הדאגה על הנקודה ונקבע לה
תאריך לניתוח הקל הזה.
עדיין המזל הרע רודף אותה והיא כל הזמן התפללה שיגידו לה שיש
לה סרטן וזהו, ואז היא תוכל להתאבד. התנגדנו מאוד אני
וכולם,והיא לא הקשיבה.
הניתוח בוצע והיא התקשרה אליי.
"זה כואב," בעיקר.
יום אחרי זה היא ואני הסתובבנו ברחוב והיא פגשה בחור חמוד.
עוד יום אחרי זה היא נפגשה איתו לבד.
אחרי שבוע וחצי הם נהיו חברים.
היא התאהבה, הוא התאהב.
פתאום היה לאליסה מזל וכולנו שמחנו בשבילה.
ושלושה שבועות וקצת אחרי הניתוח התקשרו אליה והודיעו שמאוחר
מדי היה בשביל הניתוח, ושהיא עומדת למות.
טוב נו, בעצם, לאליסה תמיד תמיד היה מזל רע.
מאז שהכרתי אותה.