עוצם את העיניים ומנסה לדמיין את הטעם של החיים שלי
ומרגיש טעם מר, משהו בין ארוחת צהרים לכעס, דמעות וקנאה
אני רוצה לקחת כדור שיעלים את הטעם הנוראי הזה מהפה שלי
אבל אז אני נזכר שאסור לי, כי אז אני אשאיר את עצמי מאחור
ולמות בתור כלום לא נראה לי, אז בולעים וממשיכים הלאה
עד הסוף


עוצם את העיניים ומנסה להקשיב לרעש של החיים שלי
שומע צלילים חזקים, לב פועם, צרחות של בכי ושתיקה קרה
אני רוצה לקחת סכין ולחתוך את המקומות שהרעש נכנס אליהן
אבל אז אני נזכר שאסור לי, כי אני אהיה מעוות ופגוע ומכוער
ולראות פחד של ילדים מסתכלים אליי לא נראה לי, אז מחרישים
עד הסוף


עוצם את העיניים ומנסה לשאוף פנימה את הריח של החיים שלי
סרחון של מתכת חלודה, מעורבב עם כימיקלים ודם ספוג במטפחת
אני רוצה לסתום את האף ולהפסיק לקחת לריאות את ניחוח העולם
אבל אז אני נזכר שאסור לי, כי זה כרוך בלהפסיק לנשום אותכם
ואני מפחד להתגעגע אליכם, אז שואפים, נושפים ונושמים
עד הסוף


עוצם את העיניים ומנסה לגעת במרכיבים של חיים שלי
ומושיט את האצבעות קדימה, לכל הכיוונים ונוגע רק באוויר
אני רוצה לגעת בכם, לגעת במשהו, לגעת במישהו, לגעת בי
אבל אז אני נזכר שאסור לי, כי הנגיעות שלי רק הורסות ושוברות
ולחיות לבד בעולם שבור בגללי ולהתגעגע אליכם לא נראה לי
אז לא נוגע בכם,
עד הסוף


עוצם את העיניים ומנסה להסתכל על החיים שלי
ועמוק בתוך הראש לא מבין למה אני לא מצליח...
ופתאום אני מתחיל לראות
את הסוף