ניסיתי להטביע עצמי
בטיפשותה של הטלוויזיה
אבל לא היה לאן לברוח
מהמילים המנוקדות נאון בראש
שלא נשפכו מהאוזני
למרות שהלמו וגדשו
אותי עד השתנקות.
ולא היה עם מי לדבר
המוסיקה הפריעה לי
להתרכז בלא להתרכז
חשתי מסובבת
בתוך מערבולת מילים
בעצם, הוריקן של ביטויים
וכ"כ הרבה לומר
שרציתי למות
ולבכות
ולכתוב על זה
ולשתוק.
אתה לא עזרת עם
ההכרזות שלך
כמו משרוקיות במוח שלי
"אני מביא אותה, שתכירי"
רציתי לטלטל אותך
שתבין שאני כורעת תחת
עומס משמעויות
ורגשות,
ואני ריקה מכלים להתמודד
אך בעצם רותחת ומלאה.
לא נותר דבר לעשות
הושארתי לשבת לבהות
שחררתי את הדיו
שתמשח עצמה על המילים
שתנסה-
אתגרתי אותה,
'נראה אם תצליחי
להסביר מה קורה לי
בגוף המשוגע הזה',
ולא יכלה.
ראו במו עיניכם
ניכרות בי טביעות של
משוררת שוחפת אחת
ולמרות הכוח הרב שבי
שכחתי באותיות שלה
את עצמי
וגם אתה לא עזרת
לא עזרת בכלל,
לא היה לי עם מי לדבר
אני נשפכת מכל כיוון
ומתבזבזת על אוויר
עוד רגע יחלוף,
ואני לא מתה
לא בוכה
ולא מצליחה,
לא לכתוב ולא לשתוק. |
