הוא אמר שהולכים לנהר. סתם לנהר, כי שם אפשר להיות בשקט.
אני לא אהבתי מה שעשינו בשקט. היה לי טוב כאן, עם כל חיילי
המלחמה שסידרתי מסביבי.
הוא אמר שנשחק היום אבא ואמא, אפילו הפלות.
לא רציתי. אף פעם לא אמרתי לו שאני לא אוהבת לשחק איתו אבא
ואמא, שכשאני משחקת עם הבנות בגן אז הרבה יותר כיף. אני גם
זוכה להיות לפעמים האבא ואז אני צועקת על כולם ואומרת להם מה
לעשות, וכולם מצייתיים לי, כי אני האבא. אבל איתו אני תמיד
צריכה להיות האמא ואמא זה בכלל לא תפקיד חשוב. רק שוכבים על
הדשא ומכינים קפה כל היום.
וכשהוא אבא אז הוא צועק עליי, נותן לי מכות שלפעמים קצת כואבות
לי.
כשאני בוכה הוא אומר שהוא לא התכוון, ושזה רק היה חלק מהתפקיד
שלו, כאבא.  
כשאנחנו משחקים הפלות הוא תמיד מצליח להשכיב אותי על הדשא.  עם
הבנות בגן זה ההיפך, אני זו שמכאיבה להן והן בוכות -  גם את
הבנים אני מנצחת אבל אותו לא, כי הוא גדול.
אז הלכנו לנהר. הוא אמר שהוא יביא לי שתי סוכריות שהוא קנה
במיוחד בשבילי כי הוא אוהב אותי. ואז הוא נישק אותי. נשיקה
רטובה נורא שהשאירה לי סימן על הלחי.
הוא לחש לי באוזן שאני לא צריכה לספר לאף אחד מה שקורה פה, כי
אז הם גם ירצו. וזה משחק רק של שניינו.
שתקתי.
ואז הוא אמר שעכשיו משחקים אבא ואמא. אני לא עושה הרבה בתור
אמא, רק שוכבת על הדשא והוא משמיע קולות מוזרים. לפעמים קצת
כואב לי אבל אני לא אומרת לו כי הוא יכעס.
זה לא לוקח הרבה זמן. רק כמה דקות ואז מותר לעשות מה שאני
רוצה... אבל אני רק רוצה לחזור הבייתה וללכת לחברות, לשחק איתן
ולא איתו. אבל אסור לי להגיד לו את זה, כי הוא ייעלב. אני לא
רוצה שהוא ייעלב, אני אוהבת אותו, ככה אמא תמיד לימדה אותנו,
אחים צריך לאהוב.