עופר ליברגל / מושלמות |
לא, הם לא יכולת לתאר
איך זרם הרכס ומפל השמיים
מתנשקים.
נוף מוכר, זר
מדליק פיתולים בעיניי
הוא מאהב מופלא ובודד
אני לא.
אדמה חתוכה, צמחים גוועים, שמש מסנוורת, שמיים עצובים
מושלמות.
קול מטוסים טבעי שט ליד הרים שיצרתי.
האישה באדמה לא תנשקני.
היא תרשה לי להביט על יופייה, אם לא אשאל
ההתאהבות הרגעית תישאר לנצח בנייר.
הקור העז יחמם אותי.
מרוחק אדם עומד כפסל
שמש מניפה את צלו
על זוהר אבנים שחורות
שיום אחד אולי יהיו למקדש.
כרגע רק אני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|