מכירים
וכולנו כאלה
אנשים
בני אדם
אבל חיות
בהמות
רוצחים סדרתיים
בסרט של עצמם
למה אני מנסה
להיות משהו שאני לא?
טוב אולי כי זה נורא נחמד
זה מיוחד?
לא משנה כבר...
חיים על סרט נע
הכל מיוצר מהר מידי
מיוצר ואז מושמד
זה מיוחד?
לא
כן
אפרסק רקוב על הרצפה
מעיד על החברה
דף נייר
מקומט
זרוק בפינת הרחוב
עלה מיובש
דרוך
שבור לרסיסים
ריח של גוייאבות
במורד הכביש
העץ פורח
הכל נופל
אני תופסת
עגול
מרובע
משולש
חום
סגול
אדום
ג'ונגל עולמי
סבך השערות בראש
את כולן לתלוש
שתיים
ארבע
שלוש
שנים
שנים עד שמוצאים
את עצמינו
את העולם
שנים
עד שמחליטים כולם
הם לא בשבילי
הם בשביליי החיים
מובילים אותם
לפינת הרחוב
עם הפרח הדרוך
העלים
הנייר
הקסמים
כישופים
ארנבות נשלפות
מכובעים
לרקוד
לשמוח
לכאוב
ולצנוח
צניחה חופשית אל תוך התהום
תהום של אבדון
אי ודאות
הגוייאבות מדברות
ואני מריחה
את רייחן החזק והמשמעותי
מדוע יש להן ריח כזה?
למשוך תשומת לב?
זה כואב
הלב
הריאות
לשאוף אוויר
עם גז של מכוניות
להאנח
לעצור לרגע
את העולם
לפתוח את הראש
אבל לסגור
לעשן
להתמכר
ולסבול
להיות בשמיים
ועל האדמה
בו זמנית
להיות קל וכבד
אנשים בתוך מכונית
מילה או משפט
שיר או סיפור
הכל מותר והכל אסור
עולם
או
יקום
גלקסיה בין כוכבית
שביל החלב
הוא עקום
הלב שבור
או מאוחה?
לשבור את הכוס
לשמור את הקפה
להחזיק הכל
מוצק
נוזל גז
מדמיע
הדמעות
אנושיות
אין סופיות
נכנסות ללב צורבות
והוא מתקלה
מתפורר
והמנקה
בפינת הרחוב
אוסף הכל, במטאטא
מתבונן
בוחר בקפידה
מה שלו נראה
והכל בפינת הרחוב
עולם ומלואו
חיים ותהום
אבל הרחוב שייך
רק לו.