"אתה הולך לבית-ספר? אתה תאחר" -"כן" נמרוד אמר לאימו כשהכניס
את החוברת היסטוריה, המקצוע הנלמד כל יום שלישי וחמישי, לתיק
שלו, ורץ אל הדלת במהירות.
כשירד למדרכה הוא ראה משאית צהובה
אותה משאית זבל צהובה, מסריחה מעשן, ומלאה חלודה, שמגיעה כל
יום שלישי וחמישי, כאשר חצה את הכביש עיניו הספיקו לראות את
פני הנהג המזוקן ואת עינייו השחוקות מעייפות, בקושי מעיפות בו
חצי מבט, נמרוד הלך אל כיוון הבית-ספר והגביר לאט לאט את
הקצב.
כשנכנס דרך שער בית הספר אמר שלום ליואל, השומר כל יום שלישי
וחמישי, ורץ לכיתה.

"כאשר מפקד הלופטוופה הורה לתקיפה בלונ..." ... נמרוד נעל את
מבטו על המורה להיסטוריה, עבר שוב ושוב עם עייניו על פניו
המפוחמים והמצולקות של המורה וחושב לעצמו "בחיי זה יצור הכי
דוחה שראיתי בחיים שלי..."
"דון... מה? מה אמרת שם נמרוד?"
כנראה שהוא חשב בקול רם...
"כלום... דיברתי על המפקד של הפולטאפה..."
"לופטוופה!" המורה ידע מה נמרוד אמר, אבל הניח לנמרוד עם עונש
מינימלי.
המורה התחיל להזיע ולגמגם...
"עכשיו יש לך עד יום שלישי להגיש לי עבודת ס..ס..יכום על
הלופטוופה, שומע אותי? אני לא אסבול את הח..ח..וצפה הזאת".

עוד יום חמישי עבר, והגיע יום שלישי, נמרוד עבר על פני אותה
משאית זבל צהובה, מסריחה מעשן, ומלאה חלודה, שמגיעה כל יום
שלישי וחמישי.
המורה להיסטוריה בכיתה י-6 התחיל את ההכתבה.
כאשר דיבר המורה על הרס חיל האוויר של גרמניה על ידי הבריטים
פלטו נמרוד וחבריו ליחשושים בכיתה "ההא...בטח הומו..."
המורה להיסטוריה שמע היטב על מה הליחשושים היו ולא הגיב.
"ו...וכאשר הופלו בקרב האווירי על בריטיניה יותר מ..."
ש..שקט!"
המורה קרא לשקט בכיתה אבל כולם צחקו, לא רק נמרוד וחבריו,
והצביעו עליו והתלחשו...
"זה לא פייר... תי... תיהיו בשקט! אין לכם כ..כבוד?!
והמורה עמד כאילו היה ערום לפני קהל של אלפים ותחיל לבכות,
"קוקסי" כולם קראו לו והמורה האדים ולחייו הפכו וורודים.
הוא רץ מהכיתה, עבר על פני יואל, השומר בכל יום שלישי וחמישי
ורוסק על-ידי אותה משאית זבל צהובה, מסריחה מעשן, ומלאה חלודה,
שמגיעה כל יום שלישי וחמישי.
המשאית נעצרה על יד גופתו של המורה, ולבסוף נעמדה במקום כאשר
הגלגל הימני עלה על התיק שלו, הנהג הוציא את ידו מהחלון והחזיק
את עצמו עליו כדי שיוכל להוציא את ראשו, עייניו העיפות של פניו
ראו את המורה שהפך להיסטוריה, חשב כמה שניות...
ולחץ על הדוושה.