|
פגשתי פעם
שיר
שמח.
שאלתי אותו
מה פתאום
הוא מאושר
הוא אמר
שבכלל
הוא די עצוב
וגם די מנוכר
אבל מכיוון שכולם רוצים
וחושבים שזה ככה הוא מאושר.
והוא שר.
וכולם עמדו מסביבו
ומחאו לו כפיים
כי הוא שר
שיר שמח
כ"כ נחמד.
ובעצם בלילה
ההוא הוא ישב בבית לבד
ובכה
ובכה (ובכה)
וצעק
אבל לאף אחד לא אכפת.
(אבל למי אכפת מילד אחד קטן שנראה מאושר?)
הוא שר שיר שמח כל יום
וכולם שמחים כל כך
הכל כ"כ טוב
וכ"כ יפה אצלו
הם חושבים
שזה לא מסובך
כ"כ.
לא מסובך.
אבל בעצם הזמר שלו מרביץ כל הזמן
והדפים
גם הם כבר מזמן
עזבו אותו לבד
בעולם.
והוא
כבר לא מאושר.
אבל לאף אחד לא
אכפת
בכלל
העיקר שכולם
ייראו
שהוא מאושר
גם אם הוא לא
וגם אם עצוב לו
והוא לא רוצה בכלל לחיות
זה לא משנה כלל
העיקר
שכולם ישמחו.
והוא לא.
ובלילות
הוא
יושב
ובוכה
בדממה חרישית
שקורעת
אריות
והוא רוצה בכלל לחיות
במקום אחר
לא בעולם הזה.
הוא לא מאושר כבר. |
|
|
הבורות מקודשת
בדם.
ק. מרכוס ביום
השנה למודעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.