2098 / חלולים (???)
סצינה1 :
חוץ/צהרים/רחוב ראשי.
השנה היא 2021,קבוצת מפגינים השייכים לכת "אל מגע" מפגינים עם
שלטים מחוץ לבית חולים, המפגינים לבושים חליפות לבנות וכפפות
לבנות. מנהיג הכת מתראיין לכמה שניות לתקשורת.(לבוש בצורה קצת
שונה משאר האנשים).
המנהיג: "המגע יהרוס ויהרוג אותנו, מלחמות קונבנציונליות
ונגיפיות ישמידו אותנו ,אנא הימנעו ממגע בכל מצב אפשרי!" הרחוב
סואן אנשים. עיקר האנשים בוגרים.
סצינה2 :
פנים/ערב/בית
השנה היא2098- כת "אל מגע" התרחבה, עכשיו היא שולטת בעולם.
הנערה חוזרת לביתה אחרי העבודה, משפחתה סביב שולחן האוכל התחלה
רק האבא יושב מחכה לאוכל. כולם חזרו מיום לימודים או עבודה
ארוך. המשפחה ללא חליפת מגן נגד מגע-הנערה נכנסת למטבח חולפת
על פני אביה במבט קר ולא מכיר בקושי.
אימא:
אחרת.
הבת:
נשארתי בעבודה
אימא:
דאגתי לך ( בנימה תוקפנית וחסרת רגש)
פעם אחרונה שזה קורה, מובן?
האימא מכינה את האוכל בעזרת דיבור אל מכונה אלקטרונית מכינת
אוכל-מחשב.
האימא:
3 ירכיי עוף, 2 כנפיים ,רוטב ברביקיו עם שום ועגבניות.
המכונה:
פעולה הושלמה... -התקבל עוף ברוטב ברביקיו.
האימא:
הורדתי מה -ESEMBLING NET. (זה עלה הרבה.)
הבת מהנהנת בחיוב לאמה. הנערה מתיישבת בחיק משפחתה סביב השולחן
וממשיכה את השיחה מסצנה מאוחרת יותר.
סצנה 3:
חוץ/צהרים /רחוב
סצינה בהילוך מהיר שרואים הרבה אנשים לבושים לבן, עם צבעים
שונים בשער וגם צבעים רגילים, חלק לבושים מוזר, הולכים ברחוב
לפתע יש התמקדות בזוג שעומד אחד מול השני במעבר צר, הזוג הזה
לפתע מפנה את צד גופו ועובר אחד לי השני ללא מגע בין הגופות,
כאשר הקטע הזה מתרחש בהילוך איטי יותר מתחילת ההתרחשות.
סצינה 4:
פנים/בוקר/חנות הפרית מבחנות(עבודה)
לחנות נכנס זוג צעיר שמתיישב וממלא טופס פרטים, ממחושב, על
הילד/ה שהם רוצים, כל הצוות עובד בשקט מופתי ואף מצמרר במעט.
כולם גם הם בחליפות הגנה בצבע לבן. עם כפפות לבנות.- הזוג
בוחר את הילד/ה שלהם בעזרת נגיעות על צג המחשב.
האישה:
צריך לזכור שאין לנו הרבה זמן לדאוג לו...
האיש:
בסדר, אז הוא צריך להיות מסוגל לדאוג לעצמו
האיש מתבונן במסך, מעביר את האצבע, מחפש, ויכווץ את
עפעפיו.(גבות).
האיש:
עצמאי. אחראי.
האיש לוחץ על הצג בזמן שאומר זאת- יש קולות של
קליקים(לחיצות).
האישה:
הכי חשוב שיתפתח הכי מהר שאפשר.
לחנות נכנס נער צעיר
הנער:
סליחה, זאת החנות לייצור ילדים?
הנערה:
כן?
הנער:
נשלחתי מ- FMP.
הנערה:
אה... אתה העובד החדש. בוא, תכיר את הצוות.
הנער והנערה יוצאים מן התמונה, נכנסים לחדר המעבדה. הזוג ממשיך
את הבחירה
האיש:
אנחנו צרכים לבחור עד כמה הוא נדיב.
האיש מראה איפה הקו נמצא- (מין קו אופקי, סקלה שכזו עם רמות
נדיבות מסוימות).
פאוזה קלה.
האישה:
אנחנו לא רוצים שהוא יבזבז יותר מידי כסף .
הנער והנערה חוזרים מהמעבדה ועומדים ומסתכלים על הזוג בזמן
בחירתם.
הם עושים זאת בעניין רב, לפתע מבטיהם נפגשים, הם מחייכים
,ומובכים. הנערה מסיטה את מבטה בהשפלה. (סאונד של המשך הדיאלוג
ברקע)
האיש:
בסדר... אז... 30 אחוז נדיבות, ואנרגיה... 60 ?
האישה:
שיהיה. (סתמי, חסר עניין)
פאוזה... שניהם מסתכלים בעניין על המסך.
הבהוב של המסך לפני ואחרי הפאוזה.
האיש:
המחשב ממליץ שזה יהיה בת. (שזאת תהיה בת)
האישה:
בסדר.
סצינה 5 :
פנים/בית קפה-חדר האוכל בעבודה (סטרילי)/צהרים.
הנערה עומדת מול שולחן ללא כיסאות ושותה קפה חם במהרה ללא כל
הנאה ועניין ומסתכלת לצג המחשב הקטנה שעל ידה.
לפתע מופיע הנער מהחנות שבה היא עובדת.
הנער עומד לידה, הנערה נבוכה, לבסוף עוברת לשולחן השני.
הנער רודף אחרי הבחורה ועומד לידה באותו השולחן .השולחנות הם
ללא כיסאות - רק עומדים לידם, שותים והולכים.
הנער:
שכחתי שלום, שהלכתי.
הנערה:
מה?! (פאוזה קלה) , מחר.
הנער:
לא רציתי שתחשבי שזה היה בכוונה.
הנערה מסמיקה קלות, מפנה את מבטה ממנו ,ומתחילה ללכת.
כשהנערה מתחילה ללכת, הנער קורא אחריה (או יותר טוב - נעמד
מולה) והיא עוצרת עם מבט שואל. הוא מחפש מה לעשות כדי להביע את
מה שהוא מנסה לומר (מסתכל לצדדים, מניף ידיים בחוסר אונים),
ולבסוף "לוחץ לה את היד" (יתואר מיד). אפשרות - להדגיש את חוסר
הרלוונטיות של הפעולה לקרבה ביניהם - אולי ע"י כך שהוא יעמוד
קרוב אליה אך יצטרך להתרחק לצורך לחיצת היד. אולי המחשבים
יחצצו ביניהם כיוון שיהיה צורך להרים אותם כך שיסתירו את
הפנים. לאחר לחיצת היד, לפני שהנערה הולכת, יש ביניהם איזו
שהיא מבוכה, שמעידה על קרבה. שורה תחתונה - הקרבה ביניהם אכן
קיימת, אך הפעולה של "לחיצת היד" לא באמת מקרבת בין אנשים.
"לחיצת היד":
לפתע הנער מושיט את צג המחשב שלו שם עליו את ידו, במקום המיועד
לכך.
הצג עונה:
בקשה ללחיצת יד
הנערה מסתובבת חזרה עם פניה לכוון הנער ומוציאה את צג המחשב
שלה.
הצג עונה:
הסכמה לחיצת יד.
שני הצגים יחדיו:
לחיצת יד הושלמה בהצלחה
הנערה עוקפת אותו, ומתחילה ללכת לעבר ביתה.
סצינה6 :
פנים/ערב/מעלית שיגור
הנערה נכנסת למעלית שיגור כסופה.
הנערה:
(פאוזה קלה) יעד השיגור הביתה46591-
המעלית:
יעד השיגור התקבל.
רואים את גוף הנערה נעלם לפתע- בדיזולב, עד למצב שהנערה לא
נמצאת ככל במעלית.
פנים/ערב/ביתה של הנערה- המשך של סצנה 2 (ארוחת הערב).
אימא:
לקחת מנה ממספק התענוגות שלך הבוקר?
הנערה חושבת לרגע.
הנערה:
ידעתי ששכחתי משהו...
סצנה 4:
פנים/צהרים/חדר נערה.
הנערה נכנסת למיטה, ולוקחת את מספק התענוגות, מחדירה אותו ל3
מקומות ברגל ומקום אד ביד, ומקום אחד בראש. -הכל מחובר לצג
מחשב.
המחשב:
מה תיקחי היום?
הנערה:
תכניס את הדיסק הכחול.
המחשב:
פעולה מתבצעת.
הנערה מקבלת את מנת מספק התענוגות, ולפתע מבט של נועם ורגיעה
שוטף את חושיה.
היא הולכת לישון.
סצינה 8 :
בוקר/חוץ/רחוב
הנערה הולכת לאיטה ברחוב השקט ,לפתע עובר בריצה אחריה בחור
מבוגר יחסית.
הוא החל לגעת באנשים ולהרוג אותם על ידיו אין כפפות מונעות
מגע, הוא חותך את חליפות האנשים ונוגע בהם ללא
רצונם.("אונס"),האנשים נבהלו מהמגע שלעולם לא חשו בעבר ומתו
מהתקפת לב.(או שיש להם איזשהו התנגדות חיסונית לגוף זר אחר. או
חום גוף אחר.)
הבחור יצר המולה גדולה ברחוב, הנערה נבהלה מהבהלה והרחש שהיה
ברחוב בעקבותיו ,
הנערה החלה לרוץ לעבר עבודתה. כל ההמון לא רגיל לראות את גופם
של זרים, לראות מגע בין גוף חי אחד למשהנו, זה יצר חרדה רבה
בקרב הצופים במתרחש, ולכן הן החלו לנוס.
סצינה9 :
בוקר/פנים/עבודה
הנערה מגיעה לחנות מתנשפת כמעט ללא אוויר . נעצרת כאשר היא
נמצאת בפתח החנות , ופניה מופנות לנער. (העובד החדש).
הנער:
את בסדר? מה קרה?
הנערה:
היה..מישהו...ברחוב...הוא נגע באנשים...הרג אותם...הוא הרג
מישהי...הגב שלה היה...חשוף... נוראי...
הנערה מתארת את ההתרחשות בקול שקט ורועד. בבכי כמעט.
הנער:
את רוצה מנת חמצן אולי?
הנערה:
לא, אני בסדר.
הנער:
האמת, זה נשמע מרתק, ממש כמו סרט קלאסי/ישן..
הנערה:
מרתק? אני יכולתי להיהרג.
הנער:
מצטער, לא לזה התכוונתי.- נאמר זאת בגמגום קל ומבוכה.
פעם... זה לא היה ככה, לגעת היה נורמאלי.
הנערה:
מה?
הנער:
פעם, הרבה לפני ששנינו נוצרנו, זה היה מותר... זה לא היה
הורג.
הנערה:
מוזר... איך אתה יודע את זה?
הנער:
ראיתי פעם סרטים כאלה... ישנים...
הנערה:
איפה?
הנער:
במרתף של סבתא שלי... אני גר שם. יש שם דברים מלפני הרבה
זמן...
הנערה:
זה בטח נורא מעניין, המקום הזה...
הנער:
את... יכולה לבוא...
הנערה:
(פאוזה ארוכה, נבוכה אך מעונינת לבוא- בהתחלה מסתכלת למטה
ולצדדים, מחייכת בזוית הפה. לבסוף חוזרת למציאות בפנים
נפולות:) לא... אסור לי.
הנער:
טוב...אם אסור לך...
(פאוזה קצרה)- הכתובת היא 6631 שיגור.
למקרה שתצטרכי.
הנער מפנה את גבו לנערה וחוזר להתעסק בעבודתו
פנים/צהרים/מעבדה- מתרחש מאוחר יותר.
הנערה מציצה לתוך חדר המעבדה, ורואה את הנער, מערבב מבחנות
אסורות, והורס ציוד במעבדה, עושה תעלולים אסורים. (לא מוקצן
כ"כ)
הנערה לא מבינה את מעשי הנער, ונראת קצת מופתעת (אך לא הרבה).
(מאוחר יותר)
הנערה עובדת במעבדה.
לפתע ליד הנערה עובר אחד העובדים (ותיק יותר) לקחת מבחנה. הוא
נעצר, נשען על הדלפק, מביט במבט מלא משמעות על הנער (שנמצא
מספר מטרים משם - אינטרקאט - POV).
העובד:
ילדים כמוהו מביאים (יביאו לנו) רק צרות.
הנערה לא מבינה אם העובד התכוון לומר זאת אליה או לא. היא
מסתובבת אליו במבט שואל.
הנערה:
הא? (מה?)
העובד מסתכל עליה באותו מבט של תוכחה ( ח איך את יכולה להתקרב
אליו בכלל?) למשך שניה או שתיים, והולך.
סצנה 10:
חוץ/בוקר/גן ציבורי משומר (בעל פינת חמד קטנה)
הנער לוקח את הנערה לגן ירוק מעין מוזיאון משומר, עם פינת מחמד
עצים ירוקים ופרחים ,שאינם נמצאים ברחובות, הכל משומר.
הנער:
זה גן זאולוגי שנשמר מ 2002- , הכל כאן אמיתי וטבעי.
הנערה:
זה חי, לא כמו הרחובות האפורים פה.
הנערה מסתכלת על הכל בפליאה.
הנער:
תראי, זה עלה, תגעי בו. זה מה שכל כך רציתי להראות לך.
הנער מוריד את הכפפה שלו, לוקח את העלה ומעביר אותו על כף
ידו.
הנערה מסתכלת עליו בבהלה.
הנערה:
מה אתה עושה? אנשים.
הנער:
אני בא לכאן כל יום כמעט, נטוש.
מבטה של הנערה הופך סקרן, היא לוקחת גם היא עלה, מורידה את
הכפפה וחשה אותו.
הנערה:
ככה?
הנערה מעבירה את העלה על ידה החשופה ומלטפת את ידה וחשה במגע
הרך שלו
לפתע רוגע ונעימות מציפים את חושיה.
הנער מחייך בהבנה חזרה לנערה.
הנערה והנערה מסתכלים אחד על השני חושבים על אותו הדבר, איך זה
יהיה לגעת אחד בשני, ומסמיקים יחדיו.
לאחר מכן הנער מביא לנערה אפרוח שעבר שם באזור. בגן נשמרו גם
כמה עופות
הנערה קופצת בבהלה.
הנערה:
מה זה? לימון שעיר?
הנער מחייך בנועם,
הנער:
לפי מה שקראתי זה אפרוח. תגעי בו הוא הרבה יותר נעים מעלה.
הנערה לוקחת את האפרוח בידה מהקרקע, מלטפת את ראשו מגחכת גיחוך
של מבוכה ובהלה מנסה לא לפגוע ביצור שבידה.
סצינה 11:
פנים/ערב/בית הנערה.
הנערה מתכוננת ללכת לישון, היא מחליטה הפעם ללא לקחת את מנת
מספק התענוגות, מוותרת הפעם מתוך בחירה אישית.(מושפעת ממה שקרה
לה בגן הבוטני)
היא נכנסת למיטה- עם החליפה שמכסה את כל גופה, כהרגלה. מבט של
רעיון סקרני שצץ בראשה, עולה על פניה, לפתע היא מורידה את
מכנסיה, ולאחר מכן את חולצתה, מבט של נועם ורגיעה עולים על
פניה, מופתעת מהרגשת הנעימות ומאומץ ליבה, עם מחשבה על הנער,
שמשנה אותה קצת, הופך אותה לנועזת יותר, היא נרדמת.
וחולמת חלום שבו היא מנסה לגעת בבחור באצבע שלה ולפתע היא רואה
שהבחור הוא בעצם הנוגע הסדרתי.-החלום בעל אלמנטים צבעוניים ,
בועות סבון ,צילומים מוזרים קרובים למצלמה, צבעים צועקים,
החלום מתרחש בשדה פרחים מלא שבשבות עפות ברוח. יום קיץ בהיר.
לפתע הנערה מתעוררת בבהלה ברגע בו היא מבחינה בנוגע הסדרתי,
הנערה קמה עם ראשה מהמיטה, מתנשפת ומתנשמת. ומזיעה בכל גופה
בזעה קרה.
סצינה 12:
פנים /חנות העבודה/ בוקר
הנערה בוהה בזוג שבא לבחור ילדה, לאיש יש צבע שיער דומה לנער.
הנערה בוהה בהתעניינות יתרה, באיש ובאישה שבאו לחנות.
הנערה מתחילה לחלום בהקיץ ולדמיין שהאיש מתחיל לנגוע באישתו ,
הוא מתחיל ביד ועולה לכוון הראש, מעלה את פניו לעבר פניה רוכן
מעט, ורגע לפני שמנשק אותה, במביט מבט חודרני בנערה שבוהה בהם,
והנערה מזהה שזהו הנער. לפתע היא מתנערת בנשימות קצרות מהחלום
בהקיץ שדמיינה. מנסה להבין למה ומה קרה?
הנערה חושבת בחוויות שעברה בלילה, מהרהרת על החלום, הנער
והנוגע.
הנערה:
v.o
הוא (כבר) חדר לליבי...
הנה מגיע השלב הכי קשה (הבעיה הכי קשה), ואני עוד חשבתי שסיפוק
מנות הדיסקים,(האינפוזיה) לגוף יפסיק.
לפתע הנערה שומעת קול של משהו שנפל מבחוץ, היא מציצה החוצה
מהחלון ולא רואה כלום, לאחר כמה שניות, היא מפנה את מבטה לחלון
ורואה את פניו של הנוגע הסדרתי, לפתע נשמתה נעצרת ופיה נפתח
מעט. .
הנערה:
...זה הוא , זה הוא.
הנער בא לעזרת הנערה מהר.
הנער:
מה?
הנערה:
הנוגע....הוא פה...
הנערה מצביעה לעבר פתח החלון במבט חושש וקול מפוחד.
הנער מסתכל סביב ומחוץ לחלון
הנער:
כלום...הוא לא כאן יותר.
בקול סקפטי מעט. מגחך טיפה, לא מאמין לדברי הנערה-
אינו בטוח אם מה שהנערה ראתה, היינו מציאות או דמיון.
סצינה 13:
פנים/ערב/עבודה.
הנערה יוצאת מהחנות ליצור ילדים , היא נכנסת למעלית השיגור.
פאוזה ארוכה- הנערה חושבת לעצמה.(לאן לשגר את עצמה?)
הנערה:
יעד שיגור- 6631.
מעלית
השיגור:
יעד הנסיעה אושר.
הנערה מגיעה למקום זר לה, מחכה כמה שניות, לפתע רואה את הנער,
מתקרב לעברה.
הנער:
הסקרנות גברה על הפחד, אה?
הנערה מחייכת קלות ,ומהנהנת בחיוב.- מרגישה רגועה יותר.
היא הולכת אחרי הנער, בחשדנות וחששנות קצת.
סצינה14 : - סצנה לפני אחרונה
פנים/מרתף ישן/ערב
הנערה מגיעה למרתף.- מביטה סביבה במבט חושש .
הנער:
אני נמצא כאן כל ערב, מצאתי כאן דברים עתיקים.
הנער מצביע על מכשיר טלוויזיה, מערכת סטריאו וכו' .
הנערה:
אתה חושב שזה פועל? -הנערה מצביעה על מערכת הסטריאו.
הנערה מביטה במכשיר במבט מוזר וסקרן.- כמנסה להבין את ייעודו.
הנער:
לא יודע, עוד לא ניסיתי.
הנערה מסתכלת על המכשיר, מנסה להבין מה הוא עושה ואיך מפעילים
אותו.
הנערה מכניסה את החוט שבקצהו התקע לשקע בעליית הגג.
הנערה:
נראה לי שזה יעזור.
הנער לוחץ על כפתור ההפעלה של המכשיר ומסתכל עליו.
הנער:
חכי, נראה לי משהו מתחיל להסתובב...
הנער מביט בסקרנות על הדיסק שהחל לנוע.
לפתע נשמעת מוזיקה מוזרה וחדשה מהמכשיר העתיק.
הנערה והנערה מחייכים חיוך מופתע ומוקסם.
הנערה:
זה קול של אישה...
הנער:
כן, מוזר, איפה הקולות האלקטרונים? המחשב?
הנערה מביטה בנער במבט לא
מבין ומוזר.
הנער:
כן הצלילים מיוחדים. תסתכלי על הדיסק...
הנערה והנער שנהם בוחנים את הדיסק המסתובב.
פאוזה קלה- של שקט ביניהם שבמהלכה הנערה בוחנת את החדר, כדי
לשבור את השתיקה הנער פונה לנערה.
תגידי את צריכה לשתות משהו?
הנערה:
לא , שתיתי כבר היום
הנער:
אני כבר חוזר .
הנערה מהנהנת בראשה
לאחר מספר שניות הנער חוזר עם כוסית צרה וארוכה, בתוכה נוזל
בצבע כחול בהיר עם קש ארוך.
הנערה:
זה כל מה שאתה שותה?
הנער:
כן כבר שתיתי חלק מהכמות שלי להיום.
הנערה:
מוזר, אני תמיד שותה את כל הכמות היומית יחד.
הנער מסתכל על הנערה במבט בוחן לא מבין כל כך למה כדאי לה
לעשות כך.
הנער:
רוצה לראות איזה סרט קלאסי ישן?
הנערה מתקדמת אל עבר הנער ומתיישבת מול המסך על הכורסא.
הנערה:
כן-איזה סרט?
הנער מדליק את המקרן, ומכניס דיסק זעיר למכונת הסרטים. מתוך
שלל דיסקים זעירים שונים וצבעוניים.
הנער:
אישה יפה-אחד הסרטים האהובים עלי, עכשיו תראי נשיקה.
הנערה בוחנת במבטה את הנער ומנידה לשלילה כלא מבינה על מה
מדבר.
הנער מחייך ומתיישב גם הוא על הכורסא ליד הנערה.
הנערה:
מה זה נשיקה?!
הנער:
שאלה קשה, כבר תראי.
הנערה במבט לא מבין, שולפת מכיסה את המחשב הקטן שלה ומתקתקת בו
את האותיות נ-ש-י-ק-ה.-במחשב חוזר בקול על המילה.
המחשב עונה:
פעולה שבה שני אנשים מצמידים את שפתיהם אחד לשני, מוציאים את
לשונם ומחליפים נוזלים מהפה. אסור בהחלט
הנערה עדיין במבט לא מבין ומעט מבוהל מניחה את המחשב בצד
ומתחילה לצפות בסרט. צופים בקטע בו יש מלחמת כריות. הנערה
לוקחת את הכרית שלידה, מביטה בה מתחילה לחוש בה. הנער מעביר
במעשי הנערה מבט חטוף. הנערה לוקחת את הדובי שלידה מתחילה לחוש
אותו ולבחון את הנער והדובי בחשש קל. את הכרית, ואף מוציאה
ממנה.
הנער מתחיל לנגוע בקצות האצבעות של הנערה בעזרת הכפפה שלו.,
ידיו גולשות לנגיעת יד שלמה. נשמתה של הנערה נעתקת, היא לא
מבינה ולא יודעת איך לנהוג, נשימותיה ההופכות כבדות מעט.
לאחר מספר שניות שבהם הנער והנערה מתנשמים ומחזיקים ידיים
בהנאה ועונג, לפתע הנערה משחרר את אחיזתו מוריד כפפה אחת מידו
הנערה מביטה בנער כלא מבינה מה הוא עושה, לפתע הנער תופס את יד
הנערה בידו המכוסה בכפפה, ומנסה להוריד לה את הכפפה.
הנערה:
מה אתה עושה? נאמר בטון תוקפני מבוהל.
הנער:
תנסי, מה החיים פה שווים ללא זה()
נשמתה של הנערה נעתקת, לפתע היא קמה בבהלה, והולכת לאחור,
כשהכפפה נשארת בידו של הנער. הנערה מתחילה לרוץ אל מחוץ למרתף
כאשר יד אחד חשופה והשניה לא.
סצנה אחרונה15- :
חוץ/צהרים/רחוב.
הנער רץ כמה מטרים אחרי הנערה שגם כן רצה .שידו האחת גם כן
חשופה.
הנער:
חכי, חכי , עצרי.
הנערה ממשיכה לרוץ בבהלה. מספר שניות שידה האחת חשופה והשניה
לא.
לפתע ללא הזהרה, מבט הנערה משתנה. ממבט מפוחד מבוהל למבט מבין
ואסרטיבי.
היא נעצרת בבת אחת ברחוב, ללא אזהרה מוקדמת
מסתובבת במהירות אל עבר הנער שלא מספיק לעצור יותר רחוק מכמה
מטרים ממנה.
לפתע הנערה מתקרבת לנער באיטיות רבה, מסתכלת אל תוך עינו והוא
גם כן מסתכל אל עיניה-מבט חודרני המתח מורגש באוויר. ומושיטה
את כף ידה החשופה לעברו, הנער במבט לא מבין ומופתע גם כן מושיט
את ידו אל ידה, מבטן מאושר ורגוע אושר מציף אותם. סביבם מתאסף
קהל רב, שבורח ברגע שהמגע מתרחש, הם מבוהלים ויוצרים רעש
והמולה- דבר שאינו מאפיין את הרחובות באותה תקופה. מתרחשת
הנגיעה. > האור מציף אותם. ומעיף את גופם לאחור.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.