אני  רוצה לספר סיפור על גל האמיתית....
אני רוצה להכיר לך את גל האמיתית

אף אחד לא מכיר אותה את גל האמיתית
רק אני מכירה יותר משהיא מכירה את עצמה
ואני רוצה לספר עליה

גל האמיתית היא נורא לבד

אני חושבת שזה היה בערך בגיל שנתיים או שלוש כשהבנתי שאני לבד.
ברגע שידעתי שיש הבדל ביני לבין אחרים, ברגע שהבחנתי שאני בן
אדם בזכות עצמי ידעתי שאני לבד
זה התחיל ממש מזמן ...הייתי באה הביתה מהגן או מהפעוטון והייתי
לבד
היו לי חברים ומשחקים והורים אבל הייתי לבד
הייתי יושבת בסלון החתולה מסתובבת לידי עם הזנב שלה ואני לבד
ההורים שלי רבים בניהם וצועקים ואני  לבד
הייתי בוכה אבל לבד ולא הייתי בוכה מעלבון או מהרגשה הייתי
בוכה כי ככה הייתי רגילה

בגיל שלוש וחצי הם התגרשו ושוב הרגשתי לבד כמה שאימא הייתה
בודדה וכמה שאבא הייה בודד אני הייתי יותר בודדה
הייתי לבד ואני לא חושבת שהבנתי מה קרה אבל ניתקתי כל קשר
מהפרשה והמשכתי את החיים לבד
אחרי זה הם התחתנו כל אחד עם האהוב שלו ושוב היו שמחים
ומאושרים אבל אני הייתי לבד
לא הייתי שייכת לשום מקום לא לאימא לא לאבא ........הייתי לבד
המשכתי את החיים שלי לבד
ולמדתי לחיות עם העובדה שזאת אני ושככה החיים שחווים אותם לבד
לאט לאט התגברתי ולא פחדתי יותר להיות לבד

גל האמיתית לא שונאת אף אחד

תמיד ידעתי שחוץ מהחיים שאני חיה-לבד יש חיים לאנשים אחרים
וחשבתי שאני צריכה לשנוא אותם
אבל לא הייתי מסוגלת לשנוא אף בן אדם
עד היום כשאני רואה בן אדם ברחוב שעושה משהו נורא אני לא שונאת
אותו כי אני לא מסוגלת
עד היום כשמישהו מכאיב לי אני לא שונאת אותו כי אני שונאת
לשנוא בני אדם

גל האמיתית גם לא אוהבת אף אחד ושום דבר

אני לא אוהבת את יותם
אני לא אוהבת את עמית
אני לא אוהבת קניות
אני לא אוהבת את אביב גפן
אני לא אוהבת את אחותי
אני לא אוהבת אוכל
אני לא אוהבת אייסיקיו
אני לא אוהבת עטים צבעונים
אני לא אוהבת כסף
אני לא אוהבת יופי ולא שמחה
אני לא אוהבת אף אחד ושום דבר

גל האמיתית לא אוהבת
גל האמיתית לא שונאת
גל האמיתית לא מרגישה

אני לא חושבת שמרגישים משהו לבד
אני יודעת שאני לא מרגישה כלום
אני הולכת ליד אנשים שהם חברים שלי, אני צוחקת, משתוללת,
צועקת, עושה פוזות והמון דברים אחרים
אבל אני לא נמצאת שם באמת ,אני לא מרגישה את מה שקורה שם
אני לא מרגישה את המגע הפיזי של אנשים שנוגעים בי
אני לא מרגישה את האהבה שאנשים משדרים לי
אני לא מרגישה כלום
אני חלק מת בתוך בן אדם חי
אבל אני עצמי לא מרגישה

גל האמיתית לא שונאת
לא אוהבת
לא מרגישה, גל האמיתית לא אנושית

אני לא מרגישה אנושית
אין שום דבר בי שגורם לי להרגיש חיה
אני כל יום עוברת את היום המייגע שלי נהנית עם חברים אוכלת
שותה צוחקת
אבל בעצם אני לא חיה את זה
אני חולפת על פני החיים האלו באיטיות ובשלוות מתים שאף אחד לא
מכיר
אני רואה איך יום יום מהחיים שלי נגמר
אני רואה איך כל האנשים סביבי מרגישים נהנים סובלים
אוהבים...ואני רוצה לקנא
אבל אני לא יכולה כי אני לא אנושית אני לא מרגישה
אנשים מרגישים
אנשים חיים , אוהבים, שונאים, סובלים
אני לא בן אדם
החיבור היחידי שלי עם החיים האמיתיים זה אנשים אחרים
שחיים מחוץ לגוף שלי
יש אנשים שכן גורמים לי להרגיש
שכן גורמים לי לחשוב פעמיים על תיאוריית הלבד
על החוסר אנושיות שלי
אנשים שמעוררים בי שמחה ועצב
הם מעודדים בי רגשות
ואין הרבה כאלו בעולם אני חושבת שחיים כאלו שלושה אנשים
ואז ששוב אני נפרדת מאנשיי החיים שלי
אני חוזרת להרגיש לבד אבל אני נהנית
אני חוזרת לחוסר רגשות....אבל אני נהנית
אני חוזרת לאי-אנושיות שבי אבל אני רגילה לזה

גל האמיתית כל יום חווה את החיים שלה בלי להרגיש
גל האמיתית חוזרת כל יום הביתה בתקווה שהיא יכולה ללכת ישר
למיטה
גל האמיתית לא מסוגלת
היא נכנסת הביתה ומתוך הרגל היא רצה לשירותים
כשהיא יוצאת היא מרגישה ריקה... כמו שהיא אוהבת להרגיש
אחר כך היא הולכת למיטה
גל האמיתית הולכת לבכות במיטה
זה החלק הכי אהוב עליה ביום
היא אוהבת את החלק הזה כי אין אף אחד שישפוט אותה או יצעק עליה
היא רק בוכה
בלי שום סיבה כי לגל האמיתית אין רגשות

אני מקווה שהכרתם קצת את גל האמיתית
כי אני מכירה אותה טוב
היא מתחבאת עמוק בתוך גל שלכם
גל שאתם מכירים
גל שכל יום באה לביצפר וצוחקת וצועקת ובוכה ועושה פוזות
זאת לא גל האמיתית
אני מקווה שתלמדו להכיר אותה