נקרעת, בינך לבינו
הוא אהבתי היחידה והגדולה מכולן
הוא קרן השמש שלי
לבינך שאתה הוא הסמל להמשכיות של חיי אחריו
ואני עדיין אוהבת אותו בכל ליבי
ועדיין עולות בעיני דמעות למשמע קולו
המוכר לי יותר מכל צליל
ואתה יום אחד אולי מחר אולי בעוד שנים תיפגע מזה,
תפצע מהעובדה הבלתי ניתנת לשינוי
שאין יותר מקום בליבי
כי יש מקום גדול מאוד ששמור רק לו
והוא תופס חלל רחב
ולכן לא נשאר לך מקום כמעט
עכשיו דיברתי איתו עם אהובי
אתמול שכבתי איתו
זו הייתה ההרגשה הכי נפלאה עלי אדמות
כשהוא נגע בי
נשק לי
חיבק אותי
עטף את כל כולי בזרועותיו
ולא היה עולם בחוץ
היינו רק אנחנו
ואז היכתה בי ההבנה שאני עדיין אוהבת
את אותו אהוב ישן נושן שלי
שלא באמת התגברתי על כלום
אפילו לא התחלתי
אני אותו עדיין אוהבת ומקומו בליבי לא זז
כי הוא הכל
ואתה אני מרגישה פתאום
כאילו אני מתייחסת אליך כאל משחק
כאל בובה שלי
ואני שונאת את עצמי על כך
ואני רק רוצה שכולנו נצא מאושרים
רוצה להמשיך את חיי
ואתה חלק מחיי החדשים
אבל איך מתנתקים מאהבה?