היית למתנה למרות שלא רצית להיות
ציירת לו אשליה, הטבעת אותו בהזיות.
גרמת לו להרגיש נאהב
הסתרת מפניו את האמת, כשלך כאב
שינית את פנייך לפני בן אדם,
ומה את באמת הוא לא ידע לעולם!

את, את לא יודעת מה את רוצה
את, אף פעם לא מרוצה
ותמיד כזאת לחוצה,
מחשבות בראשך את נונסטופ מריצה.

ילדת הפרחים ששכחה איך לחלום
מתירה לליבך להפסיק להלום.
דאגות בשבילך כמו מזון לרעב,
את סוגדת להם כמו סאדיסט לכאב
עוד מחכה לך הוא שם, לא ברור כמו צל,
למה לך להתאמץ? שילך לעזאזל!