בזמן כזה שהכל כבר נאמר,
השתיקה הקודרת היא כל שנותר.
חוסר משמעות הכיל את המילים החודרות,
מלאות בחלל ריק, עייפות מכל המראות.
"אני טוב יותר ממך, לכן תמות בשם האמונה.
אתה שונה ממני, אין טעם שתישא לאלוהיך תפילה".
החיוך נגנב באכזריות והשמחה נרצחה,
העצב בוער והדמעות עולות מעל האדמה.
אלפי ראשים מרכינים נשמתם,
מביטים בשממה טרייה צבועה בדם.
במקום שבו פעם פרחו פרחים,
עומדים כעת שדות אבן מסותתים.
ריח היסמין הוחלף בצחנת הנפטלין.
מה היה קורה אם היא לא הייתה?
הכל בגלל אמונה שלמה...
-אחד.
נכתב במהלך משבר אמונה טפלה,
כשהדם מהגוף ניקז
והנשמה הפכה אדישה. |
