|
אט זוחלת אל המשי
ומשילה את שריונה
אט מותחת איבריה
ולופתת קורבנה
טווה היא את קוריה
בסחרחורת מטריפה
שולפת חוד ציפורניה
ואוחזת בטורפה
כנחש היא תקיפהו
תכשפהו ביופיה
תכישהו בלשונה
ובשפתיה הרפא
וכך רווה היא צמאונה
ממעיין שוקק גועש
ויונק הוא עדנתה
ופניו כלהט אש
ובשכוך הסערה ההיא
תוהה ובלבו חשש
מתי אשה היא
ומתי היא נחש |
|
|
עזוב אותך
מאלטמן החרמן
הקטן, כשאתה
באמת צמא,
ספרייט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.