רציתי לדעתך
וחומותייך גבהו לי מאוד.
אחרים הלכו בשביליך
נושאים נפשך
מבלי דעת
מכלוב של זהב למשנהו.
שבתי הקפתי חומותייך תוהה
פתח לא מוצא ולמוטט בכוח, הן איני רוצה.
"בתחבולות תעשה לך מלחמה" כתב סופר
גופי למעיין הפכתי
מחלחל בין חרכייך, אבנייך מרטיב, מרווה נפשך.
מעכל, ממיס סורגי כלובייך, מפיל מנעולייך.
נטעתי שתיל בפרצי חומותייך
בין רגבי עפרך הרטובים
משתרגים שורשים, עוקפים ועוטפים אבנייך.
בבוקר ראית אותי שם, כעץ שתול על מעיין נפשך,
ידעת. חשת בכל חושייך ולא אמרת דבר...
ואני מחייך, מקיף חומתך עגולת גופך, אוהבך. |
