אחמד אחי,
מאסתי באלה, בטרור, בכיבוש,
בשלום ושברו, בתקוה, וביאוש.
רגליי כבדות, מושכות, לאות,
ועיניי דומעות, וידיי כואבות.
אחמד אחי,
סבא זועם, בקברו מתהפך,
חוזר ושואל, הופך והופך.
ואין לו תשובה, ואין מנחם,
ואנחנו כאן, זה בזה נלחם.
אחמד אחי,
בני דודים אנו, גם אחים,
יש, ויהיו בינינו ויכוחים,
אך למה האדמה אדומה מדם,
שלי, שלך, ושל ילד קטן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.