בעוד עיניים אני משפילה מטה
וגבי מפנה לך,
זה לא אומר ששכחתי
ושאינני רוצה לאהוב אחר כמו שאהבתי אותך.
וגם אם מילים אלה שנכתבות על הדף
נשמעות פתאום כמו זכרון ישן
או שיר אהבה בנאלי,
אל תשכח גם אתה
כי הייתה לך מגירה מלאה בכל הטירופים שלי
והייתה לי מגירה מלאה בכל אלה שלך.
אך אומנם המגירה התרוקנה,
מאז התעטפנו בזרות
וזכרונך ממני כבר לוקה בחסר,
אולי בכל זאת גם אתה מדי פעם נזכר
עד כמה שהיית לי מוכר
ועכשיו אתה
זר  
     וחסר....
כבר אינני חיה את הכאב שנשאר מאחור,
אך ברדיו נשמע אותו שיר שהיה שלנו
ואחר כך גם דובר על הדמות מהספר ההוא שכל כך דמתה לך
ופתאום נזכרתי אחרי ששחכתי
כיצד נראות פנייך ומגע ידייך.
ואז שאלתי את עצמי  (וכתבתי את הנ"ל)
איך מכל כך הרבה שהיה
יש כל כך מעט ממני
וכל כך מעט ממך.