צעקה חרישית נפלטת מפי,
אך אין מי שיקשיב.
המילים נסות מרוב עומס,
מייחלות לחופש, שלא מגיע.

מילה אחת צורחת מכאב,
אחרת פולטת גידופים רבים.
מילה שלישית מפרפרת למוות
בזמן שמילה אילמת מנסה להחיותה.

האות ז' ברחה מהמילה זימה,
מרוב חרדה ובושה.
אך היא אינה מודעת לעובדה,
שאות קלון צרובה עלייה.

וכעת היא בוערת, נשרפת כליל,
זעקתה נשמעת בכל ריק.
ולאחר מותה יוותר הד משונן
שיישאר שם לעד.

הד שישייף את הריק.
יקלף אותו שכבה שכבה,
עד שבסוף הריק יעלם
ואז, אולי, יהפוך למשהו אמיתי.