ראה אהובי, הריני כפרח אהבת בת חוה, נחשקת ויפיפיה
שכל תא בגופה וכל נים בנפשה חתומים בשמך, שם אהובה
בשבילי החיים, רק לך תציע את לב תומתה ואת פרח יופיה
כך אני את שמך אלחש לרוח, ואת דמותך אראה בכל פינה

ימים ולילות כשכרון ליל קייץ יעברו, והיא כולה נמזגת בגעגועים
מחלונה באופק ההרים הכחול תתבונן, את פעמי מרכבתך להקדים
את גופה ונפשה כל יום תבשם, לקראת הופעתך חדשות לבקרים
ואת רשמי אהבתכם ביומן המסע תאייר, לתפארת זכרון השנים

בקומה בהנץ השחר תתבונן במראה, ובעיני אהבתך תראה את יופיה
כאבני הספיר של נשמתך, יזהירו יוני עיניה מבעד לשחור שערה
ובעוד היא אוחזת בעדי מתנת ארוסיה, ואותו מאמצת אל ליבה
יסמר עורה מזכרון עונג המגע, והניצנים אז ינצו בלובן חולצתה

בלכתה במשעולי הגבעות, לך אפוד יקרות תסרוג מחוט געגועיה
בשיח הרוח בעצי החורשות, את פעמוני הכסף של קולך תשמע
תחת אשד מפלי הפלגים, את חימוקי גופה הרטוב לשפתיך תציע
ויגל ליבה בשפעת ניחוח הורדים, בזכרון עילוסי מיטת אהבתה

בלילות לבנים על משכבה תתהפך בערגה, ולא תדע את נפשה
כמעיין מתגבר בהרי מור ולבונה, ינבעו צוף שפתיה ועסיס גופה
בכמיהתה אותך לחוש בין שדיה, אלוף נעוריה וחמדת אהבתה
והנה היא שוב מרחפת ברקיעי יה, נמסה ורוטטת בעינוגי אביונתה

ובא המועד בעלות צעיף השנים, ותשלך מאחריה את מתנות המחזרים
לאחר אין ספור השבילים, שוב הבשילה נפשה לאיחוד אהבים
שנית כבימי קדמת עדנים, בליבה זכרונות אושר מבעבעים ושופעים
והיא בשביל את פעמי רגליה תשים, אל היכל חופתה בהר כל הקדושים

וזרח השמש ביום השיבה והיא בגני העדן מחוללת, ולה כתר פנינים
בחדרי הארמון שלובה בזרועך מטיילת, ומשני שפתיה חיוכים זורחים
תחת חופת אור זוהר התכלת, יתקדש פרח ליבכם לעולמי עולמים
והנה היא אל זהב הנצח על כפים נישאת, במרכבת אפריון השושנים

כפרפר מגולם נחלץ, מתעוררת היא בשחר היום החדש למרחב תודעה
עליונה
וליבה מלא פליאת הודיה, על שבכל רגע תוכל לחזור ולנוח בשלמות
חיק אהובה
בלכתה שוב בשבילי החיים, תחלק לכל מחזריה מתנות אור ופרחים
וכל יצירותיה בעולם מפעלות אהבים, בלכתה בדרך הלב חסרת
המאמצים