כשכתבתי את המכתב הזה לא חשבתי ואפילו ידעתי השאת לא תתייחסי
אליו ברצינות, אבל מה לעשות שאוהבים, המוח לא בדיוק חושב טוב,
כשאני מתקרב עליך אני לא בדיוק חושב, ואני לא בדיוק עושה משהו
אני רק נדהם מיופייך המהמם ואת שואלת "מה" ואני באמת לא יודע
מה להגיד או לתת תירוץ טוב כדי להתחמק ורק ממשיך לעשות צחוק
מעצמי, אז מה חשבתי באותו הרגע אני לא יודע פשוט החלטתי לכתוב
לך מכתב אבל כמובן בלי שם ובצורה מאוד אנונימית כתבתי לך את
אחד הדברים שיכולים לבוא רק מהלב את הקטע הזה:
"אני עומד למות בעוד שבוע, ואני לא רוצה להפסיד את היופי
שבעולם, ואת אחד בדברים היפים ביותר שיש." עכשיו כבר כמה
שבועות אחרי מה שקרה, מאז כבר התיישר לי הראש קצת, האהבה שלי
עלייך דועכת לאט לאט ואני מתחיל לעבוד לפי המוח ולא לפי הלב,
רק עכשיו שמעתי שכמה ילדים מהכיתה יודעים כבר על מה שקרה, לאט
לאט אני רואה שמתחילים לדבר איתי עלייך כבר יותר מדי ואני לא
מבין למה, רון, החבר הכי טוב שלי, שבמקרה היה אתך בכיתה ו'
מתחיל לספר לי סיפורים עלייך שאני לא יודע אפילו מאיפה באו
עליו פתאום, הוא אפילו סיפר לי שהוא הציע לך חברות פעם משהו
שלא אומרים לכל אחד, למרות שאנחנו ביחד באותה הכיתה כשלוש שנים
עכשיו הוא סיפר לי את זה דווקא עכשיו, אולי זאת אחת הסיבות
שאני לא יכול לדבר אתך באופן ישיר, אני מכיר אותך יותר מדי טוב
אבל לא יכול לדבר אתך פשוט כך ובאופן ישיר כי אז אני יודע
שהמצב אף פעם לא יחזור לאייך שהוא היה בעבר, אנחנו רק יכולים
לראות מה יקרה בעתיד... הלוואי ותראי את זה מתי שהוא |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.