נסענו באותו היום באוטו ההוא, שכל חלונותיו חלשים כמו תינוק
שרק יצא מבטן אימו. רעש כמו מכונה מקולקלת שמנסה להיות בריאה,
אך קשה לה לנשום. זאת הייתה חוויה. חוויה מהסרטים.
ישבתי מקדימה והכיסא שלי קופץ ככל שמגבירים את מהירות הנסיעה,
והמראה הפנימי של האוטו מזכיר לי תמונות של שנות
ה-20. זה היה מפחיד ומצד שני מאתגר ומסקרן, האם אגיע הביתה
בשלום.
נסעתי בפחד, האוטו היה מלוכלך, אפילו הרדיו הזכיר לי איזו
מלחמה.
באותם רגעים דיברתי אל עצמי וחיוך רחב התפרס על פניי החלקות.
אמרתי לעצמי ולשותפי לנסיעה שמכל דבר לא נעים ומוזר אפשר למצוא
כיף. ואכן, זה מה שהיה.
הדלקתי את הרדיו, שכבר כמוהו לא מוכרים בימינו, שמעתי שיר של
אלופים- "we are the champions"', וזה היה פשוט קסום.
אל הירח הקסום הבטתי בעוד עב צעיר מכסה פניו.
ורוח סובבת בחוץ, ומטר מתחיל לאיטו. זה היה רגע מדהים.
הרגשתי כמו בסרטים האלו של הזוגות הצעירים שנוסעים באוטו
מצ'וקמק בארה"ב ממדינה למדינה, מפרבר לפרבר ומוכרים גלידות.
קאובויים כאלה שבכל רגע קט יכול האוטו שלהם להתפרק.
המוזיקה השרתה אוירה פנטסטית ולמרות שהאוטו היה דפוק ומלוכלך,
הרגשתי כמו בסרט.
בחיי הצעירים לא הייתי עדיין באמריקה הרחוקה, אך משום מה פשוט
הרגשתי בסרט, הרגשתי שם.
האוטו החורק המשרה אוירה של משהו קצת מעצבן, אך מצד שני הרגשתי
כל-כך טוב כי היה לי כיף. הייתי בתוך סרט, בטקסס, ארה"ב,
והייתי בדרכי לבית עזוב העשוי עץ כדי למכור עוד כמה תילונים
שכמותם כבר לא מייצרים כיום.
והריח היה ישן וטוב....ואז עצרנו...ו..ירדנו!

זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי היום...או..בעצם השבוע!